ע"ר 15467-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **1. מעמד בית המשפט לערעורים בהחלטות בנוגע לסעדים זמניים:** * **העיקרון:** השופט שקד חוזר ומדגיש הלכה מושרשת לפיה לבית המשפט הדיוני (הערכאה הראשונה) נתון שיקול דעת רחב ביותר בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ובכללם עיקולים. כתוצאה מכך, ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות אלו רק במקרים חריגים ועל דרך השקילה (סעיף 8). * **החידוש/ההדגשה:** המקרה שלפנינו לא נחשב לחריג המצדיק התערבות, למרות טענות המערער. הדבר מחזק את הריסון הנדרש מערכאת הערעור ואת האמון בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית, אשר נמצאת קרובה יותר להתרשמות מהראיות והעדים. **2. מבחן ההכבדה (סעיף 9):** * **העיקרון:** תקנה 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, דורשת הוכחת חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. השופט מדגיש כי סכום התביעה (כ-40 מיליון ₪) מהווה אינדיקציה משמעותית לקיום תנאי זה, במיוחד כאשר סכומי העיקול שנתפסו (כ-2 מיליון ₪) מהווים רק כ-5% מסכום התביעה. * **החידוש/ההדגשה:** השופט קושר את מבחן ההכבדה גם ליכולת הכלכלית של הנתבע וחשש מהברחת נכסים. הדגש הוא על כך שסכום תביעה גבוה כשלעצמו אינו מכריע, אך בשילוב עם נסיבות נוספות (כפי שיפורט בהמשך) הוא תומך באפשרות להכבדה. **3. מאזן הנוחות, תום לב ושיהוי:** * **העיקרון:** בית המשפט קמא (השופטת פורר) בחן את מאזן הנוחות, תום הלב והשיהוי. הערכאה המערערת (השופט שקד) קובעת כי אלו הן קביעות פרטיקולריות המבוססות על התרשמות מהראיות והעדויות, וכי אין להתערב בהן אלא במקרים חריגים (סעיף 10). * **החידוש/ההדגשה:** * **העברת נכסים ללא תמורה:** העברת זכויות בבית מגורים ונכס נדל"ן נוסף לאשה ובתו, כמו גם העברת מניות בחברה לאשה, במקביל וללא תמורה, במהלך ההליכים המשפטיים (מאי 2025), מהווה אינדיקציה משמעותית לחשש להברחת נכסים. "תכנון משפחתי" אינו עומד כנגד אינטרס הנושים. גם אם נטען שהדבר היה ידוע עוד קודם לכן, עיתוי ההעברה סמוך לבירור ההליך מחזק את החשש (סעיף 11). * **תום לב:** ההימנעות של המשיבות מלבקש עיקולים על נכסי הנתבעת 1, בהיותן בעלות מניות בה, נחשבת לגיטימית ונעשתה מתוך רצון לא לפגוע בעסקיה. הדבר מחזק את טענת תום הלב (סעיף 13). * **שיהוי:** טענת השיהוי נדחית, בין היתר, מאחר שהבקשה הוגשה לאחר שהמשיבות נודעו על העברת הנכסים. אף אם היה שיהוי מסוים, הוא אינו מצדיק את דחיית הבקשה נוכח כלל הנסיבות. הדגש הוא על מודעות המשיבות ופעולתן המהירה עם גילוי המידע הרלוונטי (סעיף 14). **4. מצב הנתבעת 1 והימנעות מעיקול נכסיה:** * **העיקרון:** בית המשפט בוחן את המצב הכלכלי של הנתבעת 1 ואת הסיבה להימנעות המשיבות מלבקש עיקול על נכסיה. * **החידוש/ההדגשה:** המצב הפיננסי של הנתבעת 1 הוצג כמורכב ("עומדת בפני חורבן", אי-יכולת לגייס אשראי). הימנעות המשיבות מלבקש עיקול על נכסי החברה, כבעלות מניות, נתפסה כפעולה לגיטימית ולא כפגיעה בחובת הגילוי או כחוסר תום לב. הדבר מראה שבית המשפט מבין את המורכבות של יחסי בעלי מניות בחברות ומבחין בין הליך כלפי החברה להליך כלפי בעלי המניות (סעיפים 12, 13). **5. תצהיר לא מאומת ואי-קיום דרישות פורמליות:** * **העיקרון:** תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות הגשת תצהיר מאומת לבקשה לסעד זמני. * **החידוש/ההדגשה:** * **תיקון פגמים דיוניים:** למרות שבקשה ראשונית הוגשה עם תצהיר שלא אומת כנדרש (בשל מגורים בחו"ל וקוצר זמן), התצהיר המאומת הוגש כדין טרם הדיון. השופט שקד מבחין באופן מהותי בין המקרה דנן למקרים בהם לא תוקנו כלל פגמים (כמו בעניין קשת נ' קופר). הדגש הוא על האפשרות לתקן פגמים דיוניים, במיוחד כאשר מדובר במקרים דחופים, והצדדים גילו תום לב בהסתרת הפגם (סעיף 17). * **"כל הפוסל - במומו פוסל":** השופט מעלה טיעון יפה בכך שהמערער עצמו הגיש תצהיר לא מאומת בתחילת ההליך, ורק מאוחר יותר תיקן זאת. הדבר מחליש את טענתו של המערער לגבי הפגם הפורמלי, שכן הוא עצמו פעל באופן דומה (סעיף 18). * **דיון DE NOVO:** השופט מבהיר כי גם אם צו העיקול הראשון היה פסול, הדיון בבקשת הביטול הינו דיון "דה נובו" (מההתחלה), ובמסגרתו כבר עמד בפני בית המשפט תצהיר מאומת. הדבר מהווה חיזוק נוסף להחלטה (סעיף 19). **6. סמכות בעל תפקיד לחתום על תצהיר:** * **העיקרון:** לא קיימת חובה שבדין כי תצהיר המוגש על ידי תאגיד יחתם דווקא על ידי מנהל או בעל מניות. * **החידוש/ההדגשה:** הדרישה היא שהתצהיר יהיה מוגש על ידי מי שהעובדות ידועות לו מידיעה אישית, או לכל הפחות, לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, תוך ציון מקור ידיעתו. במקרה זה, המצהיר מטעם המשיבות שימש נציג מטעמן, מונה לדירקטור, והצהיר כי העובדות ידועות לו אישית, ולכן תצהירו התקבל (סעיף 16). **7. נזק למערער:** * **העיקרון:** בית המשפט דן בטענת הנזק למערער כתוצאה מהעיקול. * **החידוש/ההדגשה:** בית המשפט מאמץ את קביעת בית המשפט קמא כי המערער לא הוכיח כי כספי קרן ההשתלמות, ביטוחי החיים והרכבים משמשים אותו למחיה יומיומית. בנוסף, טענת המערער כי הוא חפץ להשתמש בכספים להשקעות נוספות אינה גוברת על אינטרס המשיבות להבטחת חובן (סעיף 15). **לסיכום,** פסק הדין מדגים את מורכבות ההחלטה על מתן סעדים זמניים, ומדגיש את האיזון הנדרש בין הגנה על אינטרס התובעים להבטחת ביצוע פסק דין עתידי, לבין שמירה על זכויות הנתבע והימנעות מפגיעה בלתי מידתית. הוא מחזק את כוחה של ערכאה דיונית, את חשיבות התנהלות תמת לב, ואת הגמישות המותרת בתיקון פגמים דיוניים, כל עוד הדבר נעשה במסגרת הדין ובאיזון ראוי עם שיקולי הצדק.