ע"א 473/00

תקציר

במאבק גירושין ומשמורת ממושך ומר, סירב שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לפסול עצמו מלדון בתיק תמ"א 11880/98, מה שהוביל את בן הזוג המאוכזב, המערער, להגיש ערעור. בקשת הפסילה של המערערת באה בעקבות בקשה דחופה של בן הזוג השני לשינוי הסדרי ראייה, שבית המשפט נעתר לה תוך שהוא מותח ביקורת קשה על התנהגותו של המערער. המערער טען כי השופט כבר החליט וכי זכותו להגיב היא פורמלית בלבד. עם זאת, השופט דחה את בקשת הפסילה, בנימוק של ההליכים הממושכים ומעשיו המפוקפקים של המערער עצמו שתועדו בתסקירי הרווחה. גם ערעורו של המערער לבית המשפט העליון, המפורט בפסק דין זה, נכשל. השופט הכיר באווירה החריפה ובהשפעה הפוטנציאלית על יחסו של בית המשפט, אך לא מצא נסיבות שייצרו חשש ממשי למשוא פנים, שהוא אמת המידה לפסילת שופט. בעוד שהלשון בה השתמש שופט בית המשפט לענייני משפחה הייתה יכולה להיות מתונה יותר, בית המשפט העליון לא מצא כל משוא פנים המצדיק פסילה. משכך, הערעור נדחה, תוך הדגשה כי בחירות סגנוניות אינן מהוות עילה לפסילה.