בש"פ 2607/10

תקציר

בפסק הדין מיום 18.4.2010 בחן בית המשפט לעומק את התיק והחליט לדחות את הערעור נגד המערער. לאחר עיון בהודעת הערעור ובטיעוניו, כמו גם בחומרי החקירה, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים. על פי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, על בית המשפט לוודא כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים בטרם ימשיך במעצר. בית המשפט ציין כי ראיות נסיבתיות משמעותיות קשרו את המערער לרצח בחוף שלדג, כגון קרבתו לזירת הפשע והתנהגותו החשודה לאחר מכן, לרבות בריחה מהארץ. חרף הסבריו החלופיים של המערער למעשיו, קבע בית המשפט כי אין בהם כדי לערער את הראיות לכאורה. זאת ועוד, עדותו המפלילה של ש' סיפקה ראיה ישירה נגד המערער. ערכאת הערעור קיבלה עדות זו כראיה מהימנה לכאורה, ובכך חיזקה את הראיות הנסיבתיות למרות שחלק מההודעות אבדו מסריו של ש'. באשר לאישום השני הנוגע לרצח אחר, בית המשפט הכיר בהסתמכות על עדותו של ש', שבית המשפט המחוזי מצא אותה מאוששת על ידי עדים אחרים. טענות הנגד של המערער לא חלקו די הצורך על ראיה זו כדי למנוע ממנה לתמוך בהמשך המעצר. בית המשפט הגיע למסקנה כי נוכח סעיפי האישום החמורים ועברו הפלילי של המערער, אין הצדקה לחלופת מעצר. משכך, משלא מצא כל בעיה עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נדחה הערעור.