ע"א 51/72

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על פרשנות הסכם פשרה בין נישום לבין רשויות המס בנוגע לתשלומי מס הכנסה. התיק מתנהל מזה מספר שנים ונדון בבתי משפט רבים, לרבות בית המשפט המחוזי ובית המשפט הגבוה לצדק. הערעור האחרון נועד לקבוע האם צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו בנוגע לפרשנות הסדר הפשרה. מסקנת פסק הדין היא כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו את סמכותו של בית המשפט העליון ואת תוצאות החלטתו. הוא מבהיר את ההבחנה בין סמכות שיפוט ישירה ונגררת של בתי משפט ואת ההשפעה של החלטות אגב על משפטים עוקבים. בית המשפט העליון קובע כי לבית המשפט העליון אין סמכות ישירה בעניינים חוזיים, הנמצאים בתחומם הבלעדי של בתי המשפט המחוזיים והשלום. יתר על כן, הכרעה של בג"ץ בעניין הנלווה לסמכותו הישירה, כגון פרשנות הסכם פשרה, אינה יוצרת השתק עקיף במשפט עוקב בין אותם צדדים. משמעות הדבר היא כי הצדדים המעורבים בערעור הנוכחי אינם מחויבים לפרשנות הקודמת של בית המשפט העליון להסדר הפשרה. בית המשפט העליון מקבל את ערעורו של הנישום, הופך את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ומאפשר לשני הצדדים להציג את טענותיהם וראיותיהם בנוגע לפרשנות הסדר הפשרה. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף, תוך פסיקת הוצאות לנישום.