עת"מ 1826/05

תקציר

העותרים, 92 בעלי נכסים בשכונת נווה עמל, ערערו על החלטת העירייה המשיבה להטיל עליהם היטל סלילה והיטל תיעול. העותרים טענו כי הרחובות המדוברים כבר נסללו ושולמו על פי חוקי עזר קודמים, וכי החיובים הנוכחיים מהווים כפל תשלום. עוד נטען, כי שיעורי ההיטלים אינם סבירים וכי המשיבה לא מסרה הודעה מספקת כנדרש בחוקי העזר הרלוונטיים. המשיב, לעומת זאת, טען כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי בהגשה, פגמים בתצהירים וחוסר מעמד של חלק מהעותרים. לגופו של עניין טען המשיב כי ההיטלים הוטלו כדין, וכי השיעורים סבירים. בית המשפט דחה את טענותיו המקדמיות של המשיב בדבר השיהוי בהגשה ובתצהירים, אך הסכים למחוק חלק מהעותרים מהרשימה מחוסר מעמד. נמצא כי הרחובות אכן נסללו בעבר וכי העותרים שילמו דמי השתתפות מכוח חוקי עזר קודמים. עם זאת, בית המשפט קבע כי תשלום דמי השתתפות בעבר אינו פוטר את העותרים מתשלום היטל הסלילה הנוכחי, שכן שני סוגי התשלומים שירתו מטרות שונות. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה ביצעה עבודות תשתית נרחבות, וכי ההיטל הוטל כדין. באשר לאגרת התיעול, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי תשלומים קודמים ששילמו העותרים בגין עבודות ניקוז קוזזו כנגד האגרה הנוכחית, וכי לא היה כפל גבייה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המשיב עמד בדרישות ההודעה וכי העותרים לא הצליחו להוכיח את חוסר הסבירות של שיעורי ההיטל. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את העתירה בעניין היטל הסלילה, שכן מצא כי העותרים זכאים לשלם תעריף מופחת בגין "השלמת רחוב" על פי חוק העזר הרלוונטי. המשיב חויב בכתב אישום מתוקן בהתאם. העתירה נדחתה, והמשיב חויב לשלם לעותרים שכר טרחת עורך דין משותף בסך 40,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין.