עב"ל 18324-05-14

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט ערעור שעניינו הכרה בפגיעה בעבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה, ובסופו של דבר החליט לדחות את הערעור. תיאוריית המיקרוטראומה מתייחסת לפציעות המתרחשות לאורך זמן עקב פעילויות עבודה חוזרות ונשנות, וממלאת פערים בהם חסרות הגדרות חקיקתיות למחלות מקצוע. השופט אילן איטח הדגיש את מגבלות התיאוריה; הוא אינו מכסה כל מחלה הנגרמת על ידי העבודה, אלא אם כן הוא מתיישב עם ההגדרות המסורתיות של תאונת עבודה, הדורשות אירועים פתאומיים וספציפיים. הפסיקה קבעה כי הוכחת מיקרוטראומה כרוכה בהוכחת תנועות חוזרות, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין הפגיעה, וכי תנועות אלה גרמו לנזק מצטבר. במקרה דנן, המערערת, מטפלת סיעודית, עבדה שנתיים בלבד, לעיתים קרובות בסיוע, ולא הצליחה לבסס דפוס עקבי של תנועות חוזרות ונשנות הפוגעות בכתפה, שלא כמו במקרה של נירה צבי בו המטפלת עבדה לבדה והרימה מטופלים בתדירות גבוהה במשך עשור. למרות שהכיר באופי הפיזי התובעני של עבודתו של המערער, בית המשפט לא מצא די פעולות חוזרות ונשנות כדי לעורר את הגורם למיקרוטראומה, תוך הדגשת הדרישות התיאורטיות והמשפטיות המחמירות הטמונות בדוקטרינה זו. לפיכך נדחה הערעור, תוך הכרה בבקשה הקפדנית הנדרשת לתביעות מסוג זה בשל הסתמכותן על פיקציה משפטית והתפתחויות בפסיקה.