ת"א 517/05

תקציר

התובע הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בעלותו במספר חלקות בכפר כמא. המשיבים בתביעה היו עזבונותיהם של דודתה ואביה של התובעת. התובע טען כי רכש 1/3 מהזכויות בקרקע, 1/6 מכל אחת מהן. במהלך המשפט הגיעו הצדדים להסכם פשרה, ובית המשפט נתן פסק דין הצהרתי בהתאם לפשרה. אחד מיורשיו של אביה של התובעת, סאמי עבד אלרחים לוז, הגיש בקשה לבטל את פסק הדין. לטענתו, לא היה מודע להליכים וכי יש לבטל את פסק הדין. המבקש טען כי גילה לאחרונה כי התובע החל לבנות מבנה על אחת החלקות ללא הסכמת השותפים האחרים ופנה לוועדה המקומית ולרשם המקרקעין לצורך בירור. שם נודע לו על זכויותיו הרשומות של התובע על סמך ייפוי כוח משנת 1958. עוד טען המבקש כי ייפוי הכוח זויף וכי גם חתימתו על אישור המסירה של כתב התביעה זויפה. התובע טען כי המבקש היה מודע להליכים וכי כתב התביעה נמסר לו כדין. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח את חוסר מודעותו להליך. בית המשפט מצא כי עדותו של התובע בנוגע למסירת כתב התביעה אמינה יותר מזו של המבקש. זאת ועוד, חתימת המבקש על אישור המסירה נמצאה דומה לחתימתו על מסמכים אחרים. עוד קבע בית המשפט כי פסק הדין ניתן שלושה ימים בלבד לפני המועד להגשת כתב ההגנה של המבקש, אולם אין בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הדין, שכן המבקש לא ניסה להגיש כתב הגנה או לפנות לבית המשפט בתוך הזמן שנקבע. במקום זאת, הוא הגיש בקשה לבטל את פסק הדין ארבע שנים לאחר מכן. המבקש גם לא הצליח להראות כי קיימת לו הגנה אפשרית ולכן סיכוייו ליהנות מביטול פסק הדין היו נמוכים. הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה. המבקש חויב לשלם את הוצאות המשיב.