ס"ע 28429-05-10

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב זכויותיו הפנסיוניות של פרופ' דוד בן עזרא ז"ל לאחר פטירתו בשנת 2008, וסביב השאלה האם שני המוטבים הפוטנציאליים שלו - גרושתו ג'ודי בן עזרא ובת זוגו עמליה הרוש - זכאים להטבות כספיות כלשהן ממעסיקו לשעבר, בית החולים הדסה בירושלים, ומקרן הפנסיה שלו. ג'ודי ועמליה טוענות שתיהן כי הן זכאיות לקצבת פנסיה כ"שארים" של המנוח. על בית המשפט לקבוע האם מי מהם זכאי לכך בתנאים שנקבעו בתקנות קרנות הפנסיה ובחוק פיצויי פיטורים. כדי להיחשב כניצול, יש להיות בן זוגו של הנפטר בעת פטירתו, המוגדר כנישואין חוקיים או כידועים בציבור. ג'ודי ודייוויד היו נשואים 34 שנים והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים. עם זאת, הם התגרשו בשנת 2002, שש שנים לפני מותו של דוד. למרות שג'ודי ביקרה את דוד בבית החולים לפני פטירתו, בית המשפט קובע כי הם לא חיו יחד בעת מותו ולכן ג'ודי אינה זכאית להיות "בת זוג" על פי תקנות קרן הפנסיה. בנוסף, בית המשפט מכריז על טקס הנישואין שנערך בבית החולים פחות מ-24 שעות לפני מותו של דוד כפסול, שכן מדובר בנישואין "למראית עין" בלבד ללא כוונה להקים תא משפחתי. עמליה טוענת שהייתה בת זוגו הידועה בציבור של דוד. עם זאת, בית המשפט פוסק לטובת טענת קרן הפנסיה כי עמליה אינה יכולה להיחשב כידועה בציבור. מהראיות עולה כי עמליה ודוד לא חיו יחד, ולא ניהלו משק בית משותף. מערכת היחסים ביניהם לא הייתה בלעדית, ולדוד היו שותפים נוספים במהלך השותפות לכאורה שלהם כידועים בציבור. יתר על כן, טענתה של עמליה הועלתה רק שנתיים לאחר מותו של דוד, מה שמחליש את מעמדה. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי לא ג'ודי ולא עמליה עומדות בדרישות להיחשב "ניצולות" על פי החוקים והתקנות הרלוונטיים. לפיכך, תביעותיהם לדמי פנסיה, פיצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה מהדסה נדחות. כל תובע חויב לשלם לקרן הפנסיה ולהסתדרות הרפואית הדסה הוצאות בסך 4,500 ₪.