רע"א 4952/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בתביעה אזרחית על שכר דירה וארנונה. המקרה עסק בסכסוך בין מבקש שהוא עורך דין, לבין המשיב ששכר שטח משרדי מהמבקש. בתביעה המקורית שהגיש המשיב נטען לדמי שכירות שלא שולמו ולמיסים בסך 317,293 ש"ח. המבקשת טענה כי לא חייבים כסף, שכן לא היה חוזה שכירות חתום, ונחלקו מספר עובדות הנוגעות לתקופת השכירות, שטחי משרדים ומחיר שכירות למ"ר. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב והורה למבקש לשלם את דמי השכירות והמיסים כנטען, מה שהוביל את המבקש לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פסק גם נגד המבקש, מה שהוביל אותם להגיש בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא פגיעה בזכויותיו של המבקש או בעקרונות משפטיים מהותיים. בפסק הדין צוין כי החלטות הערכאות הנמוכות התבססו על ניתוח הגיוני של הראיות והעדויות שהוצגו, וטיעוני המבקש לא עוררו שאלות משפטיות משמעותיות. עוד ציין בית המשפט כי ניסיונו של המבקש להביא ראיות נוספות בשלב הערעור נדחה בצדק על ידי בית המשפט המחוזי, כפי שניתן היה להגיש קודם לכן. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי פסיקות הערכאות הנמוכות יותר בעניין הרחבת טענת החזית היו סבירות ואינן מצדיקות התערבות. מאחר שהמבקש לא הצליח לזהות שאלות משפטיות עקרוניות או ציבוריות מעבר למקרה הספציפי, נדחתה בקשת רשות הערעור ב"גלגול שלישי".