בש"פ 397/15
החלטה עליון
תקציר
בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את ערעורם של המערערים, שהורשעו בעבר בעבירות חמורות, לרבות חטיפה ואלימות. למרות היעדר רישום פלילי קודם, הדגיש בית המשפט את מסוכנותם, כפי שבאה לידי ביטוי בהערכות שירות המבחן. גם טענת ההפליה ביחס לשותף שלא נעצר נדחתה, שכן מעורבותו הוגדרה כמינורית. תסקיר שירות המבחן היה שלילי ברובו, והצביע על סיכון משמעותי לחזרה לפשע ותמך בהחלטת בית המשפט נגד מעצר חלופי. המסגרת החוקית למעצר מחייבת איזון בין שלושה תנאים: עילת מעצר, ראיות לכאורה לאשמה וחוסר יכולת להשיג את מטרת המעצר באמצעים שפגיעתם פחותה בחירות. הרשעה מחזקת את הראיות ואת עילות המעצר, מפחיתה את חזקת החפות ומגדילה את גורמי הסיכון כגון חשש לשלום הציבור ואפשרות התחמקות מעונש. ההרשעה, יחד עם הודאתם של המערערים באשמה, הטילו את הכף מול חלופות המעצר, תוך הדגשת מסוכנותן והסיכון הפוטנציאלי לבריחה. בסופו של דבר, לא עמדו המערערים בנטל להצדיק את שחרורם באמצעי מעצר חלופיים, והערר נדחה, מה שחיזק את ההחלטה להחזיקם במעצר עד תום ההליכים.
חקיקה מקושרת
בש"פ 397/15 מוחמד מורדי נ' מדינת ישראל, עליון (28.1.2015)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.