ת"א 4158/02

תקציר

התובעים, עזבונו ויורשיו של אדם שנפטר, תבעו הן את מדינת ישראל והן את עזבונו של האדם שרצח אותו, בדרישה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה ממותו. התובעים והנתבעים הסכימו כי המדינה תפצה את התובעים בגין כל הנזקים שנפסקו על ידי בית המשפט, ולכן הקביעה העיקרית שיש לקבל הייתה זו של אחריות, בפרט לגבי גובה הנזקים שנגרמו לתובעים. בית המשפט פירט את חישובי הנזקים עקב אובדן הכנסה, הן בהווה והן בעתיד, הן לעיזבון והן לתלויים בו של המנוח. בנוסף, בית המשפט שקל את הנזקים הלא ממוניים, לרבות פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים והכאב והסבל, וכן הוצאות קבורה ואבל. בעוד הנאשמים טענו כי יש לקבוע את הכנסתו של המנוח בסכום נמוך יותר, בית המשפט קבע כי היא תיקבע על 10,000 ₪ ברוטו, מיום הרצח ועד גיל הפרישה של המנוח. בית המשפט שקל גם את הכנסתה של האלמנה, וקבע אותה על 9,000 שקל ברוטו, וכן את זכותה לפיצוי בגין אובדן מזונות בעלה, שלטענת הנתבעים לא היה מגיע בשל נישואים מתוחים. בית המשפט פסק פיצוי גלובלי בסך 150,000 ₪ בגין אובדן שירותיו של המנוח למשפחה, מאחר שהתובעים לא הצליחו להוכיח די הצורך את הוצאותיהם הנטענות. לבסוף, דן בית המשפט בשאלה האם יש לפסוק פיצויים עונשיים, ובסופו של דבר לפסוק נגדם, שכן המקרה לא חרג מתחום הרשלנות. סך הפיצויים שנפסקו לתובעים, לאחר ניכוי דמי ביטוח לאומי, נקבע על 2,665,897 ₪, שישולמו על ידי מדינת ישראל. הוצאות ושכר טרחת עורך דין נפסקו לתובעים, ואילו התביעה נגד עזבונו של הרוצח נדחתה.