ה"פ 6674-06-17

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם הסכם מכר להעברת זכויות בדירה בין בני הדודים צבי וצופית מהווה עסקה אמיתית או הסכם פיקטיבי שנועד להבריח את נכסיה של צופית כדי למנוע פירעון הלוואותיה. בית המשפט קובע כי סכום ההעברה מצילה ליצחק וצופית היה הלוואה ולא השקעה. עדות לכך היא כתב התחייבות חתום על ידי צופית, הקובע התחייבות כספית ישירה לפירעון ההלוואה בריבית. באשר לטיבו של הסכם המכר, בית המשפט מגיע למסקנה כי אכן מדובר בעסקה פיקטיבית. קיימים סימני מרמה רבים המעידים על חוסר תום לב, לרבות קשרי משפחה הדוקים בין המשיבים, היעדר העברת חזקה וסטיות פרוצדורליות ומהותיות מעסקאות מכר סטנדרטיות. הסכם המכר נחתם בפני קונסול בניו יורק, ותוקפו הותנה בהסכמת הסבתא, שהייתה לה הערת אזהרה על הדירה. זאת ועוד, קיימות סתירות וסתירות בגרסת המשיבים לתמורה בגין המכירה, והם לא סיפקו הסברים מספקים ולא הציגו ראיות ועדים רלוונטיים לתמיכה בטענותיהם. הצטברות אותות המרמה, יחד עם חוסר יכולתם של המשיבים להפריך אותם באופן משביע רצון, מביאים את בית המשפט למסקנה כי הסכם המכר היה חוזה למראית עין בלבד ולכן הוא בטל. כתוצאה מכך, מבוטלת גם הערת האזהרה לטובת צבי, והמשיבים נדרשים לשלם את הוצאות המבקש ביחד ולחוד.