עת"מ 31016-01-13

תקציר

העותר, דייר בדיור הציבורי, ביקש לעבור לדירה גדולה יותר בשל הצפיפות בביתו הנוכחי. הוועדה הציבורית אישרה בקשה זו פעמיים: ב-2008 וב-2010. בשנת 2010 התפנתה דירה סמוכה, אך היא הוקצתה לזוג נכים, המשיבים 3 ו-4, מה שגרם לעותר לערער. הוועדה פסקה לטובת העותר, בכפוף לכך שהמשיבים 3 ו-4 יחתמו על הצהרה לעזוב ברגע שתתפנה דירה מתאימה אחרת. הן העותרת והן המשיבים 3 ו-4 חתמו על הצהרות כאלה. בשנת 2012 נמצאה דירה חלופית, אך המשיבים 3 ו-4 סירבו לעבור. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבית המשפט, בדרישה להטיל את האחריות על משרד השיכון על אי יישום החלטת הוועדה. עם זאת, עד למועד הדיון בעתירה, הדירה אוכלסה על ידי גורם אחר. המשרד טען כי יש לדחות את העתירה בשל הבנייה הבלתי חוקית של העותר, שהכפילה את גודל דירתו, ובשל התמהמהות בהגשת העתירה. בית המשפט הסכים כי יש לדחות את העתירה בשל התנהגותו התברואתית הבלתי הולמת של העותר, וציין כי הוסיף 60% מהבנייה הבלתי חוקית לדירתו . יתר על כן, בית המשפט מצא כי העותר התמהמה בהגשת עתירתו, ובכך גרם לכך שהדירה החלופית תאוכלס על ידי אדם אחר. עוד הבהיר בית המשפט כי המשיבים 3 ו-4 עדיין מחויבים לעבור דירה, שכן התחייבותם אינה מוגבלת ללוח זמנים ספציפי. פסק הדין העדיף את דחיית העתירה וקבע כי התנהלות העותר אינה מצדיקה נקיטת צעדים משפטיים. העותר חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, ועל המשרד היה להודיע לצדדים על פסק הדין.