ת"א 9104-06-08

תקציר

פסק הדין דן בעניינם של שני נאשמים; הנאשם מס' 2, שניהל מעון יום ללא רישיון, והנאשם מס' 3, שעבד בו כעוזר מורה. הנאשמת מס' 3 הואשמה בתקיפת קטינה שהייתה תחת חסותה והודתה באשמה. השופט צפה בסרטון שהוגש כראיה, בו נראה הנאשם מס' 3 מטפל בקטין בצורה גסה, לרבות קשירתו בסל והתעלמות מזעקותיו. השופט הגיע למסקנה כי מעשיה של נאשמת 3 מהווים תקיפה וכי עליה לשאת בהשלכות הכספיות, לרבות תשלום עבור הטיפול הנפשי בקטין ופיצוי המשפחה על טרחתה. נמצא כי הנאשם מס' 2 לא העסיק מספיק כוח אדם ולא קיבל רישיון להפעלת המעון. לפיכך, הוטל עליה להשיב את הכסף ששילמו הורי הקטינה. עם זאת, השופט הדגיש כי היעדר רישיון לא היה הגורם הישיר לתקיפה. המדינה נתבעה גם על כך שלא פיקחו על המעון, אך השופט דחה את התביעה נגדם בקובעו כי האחריות לתקיפה מוטלת על נאשם 3 בלבד. לא ניתן היה לצפות מהמדינה לפקח על מעון יום שלא היה להם כל ידע עליו. יתרה מכך, השופטת ציינה כי ההורים יכלו לגלות את היעדר הרישיון בעצמם ולהימנע מהמצב. ככלל, קבע השופט כי האירוע לא הותיר את הקטין עם מוגבלות נפשית מתמשכת והורה לנאשם 3 לשלם 30,000 ₪ בגין כאב וסבל וסכומים נוספים בגין נזקים מיוחדים. גם התביעה נגד הנתבעת מס' 1, שהייתה אחראית על שליחת פקח למעון אך לא עשה זאת בהקדם, נדחתה. כל צד חויב לשאת בשכר טרחתו.