בר"ע 2029/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר, המאפשרת למשיב להציג ראיות הסותרות את הנכות שנקבעה על פי דין בעקבות תאונת דרכים. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב בשל אי התאמה בין קביעותיהן של ועדות רפואיות שונות בנוגע לנכותו. עם זאת, בערעור קבע השופט כי אין סיבה עובדתית משפטית או חריגה להתיר הצגת ראיות סותרות בתיק זה. השופטת הדגישה את הנסיבות המצומצמות שבהן יש להתיר ראיות כאלה, כמפורט בסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וטענות המשיב בדבר אי התאמות בשומות אינן מצדיקות סטייה מעיקרון זה. כמו כן, דחתה השופטת את טענת המשיב לפגם פרוצדורלי בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה בנוגע למצבו הנפשי, שכן לוועדה הייתה גישה לכל המידע הרלוונטי והיעדרו של פסיכיאטר בפאנל לא היה פגם מהותי. לפיכך, הערעור התקבל, החלטת הערכאה הנמוכה יותר בוטלה, והתיק הוחזר למשפט חוזר על בסיס קביעת הנכות של הוועדה הרלוונטית. המשיב חויב בהוצאות המשפט של המערער.