רע"א 28418-07-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשה לדחיית תביעה כספית בסך 1,748,692 שהגיש רופא אוסטרלי נגד מספר חברות ישראליות. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בנימוק שהתובע חתם בשנת 2018 על כתב ויתור בנוגע לפעילות המסחר שבלב התביעה. התובעת טענה כי כתב הוויתור נחתם תחת לחץ וללא הבנת השלכותיו, ולכן אין לראות בו תקף. בית המשפט קמא החליט שלא לדחות את התביעה על הסף, בנימוק של טענות התובע להונאה, אשר טעונות חקירה נוספת. הנאשמים ערערו על החלטה זו. ערכאת הערעור החליטה להיעתר לבקשת רשות הערעור, בהתחשב בנסיבות החריגות של המקרה ובהשפעה הפוטנציאלית על זכויות הנאשמים. השופט קבע כי החלטת בית משפט קמא אינה מתייחסת די הצורך לטענות הנתבעים ולפיכך לא הצליחה לקבוע אם הטענות בדבר תוקפו של כתב הוויתור מוצדקות. משכך, הפכה ערכאת הערעור את החלטת בית משפט קמא וביקשה החלטה מנומקת חדשה שתתייחס לכל הטענות שהעלו הנתבעים בבקשתם לדחייה. ערכאת הערעור הדגישה כי אין בהחלטה זו כדי לפסוק לגופן של הטענות וכי כל צד יישא בהוצאותיו עד להכרעתו החדשה של בית משפט קמא.