ע"א 5784/05

תקציר

במקרה דנן, משכה המערערת שלושה שיקים לפירעון המשיב בסך כולל של 40,000 ₪. ההמחאות ניתנו כנגד חתימת המערערת על מסמך לפיו אין לה ולמשפחתה טענות נוספות בנוגע לגניבת רכוש מבית אמה המיוחס לאוחיון, חבר לשעבר של בתה. בעוד השיק הראשון על סך 15,000 ₪ נפרע, הצליח המערער לעצור את התשלום בשני השיקים האחרים. המערער טען, כי השיקים ניתנו תחת לחץ ואיום ברצח מצד המשיב, וכי המסמך הנוגע לגניבה זויף. עוד טענה כי המשיב הגיש תלונה במשטרה ובכך הפר את חובתו. בית משפט קמא דחה את כל הטענות הללו ופסק לטובת המשיב. המערערת ערערה על החלטה זו, אך גם ערכאת הערעור פסקה נגדה, בקובעה כי טענותיה מכוונות למסקנותיה העובדתיות של הערכאה הפרוצדורלית, שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בהן. המערערת לא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי השיקים הוצאו עקב כפייה או לחץ פסול. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי איומו של המשיב לפנות למשטרה לא היה איום פסול. בית המשפט דחה את הערעור והורה למערערת לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין. עם זאת, בשל מחלוקת בין המשיב לעורך דינו, הורה בית המשפט להעביר את שכר הטרחה למשיב ישירות, ולא באמצעות עורך דינו, 14 יום לאחר מתן פסק הדין.