ת"א 27118-11-19

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת על דמי היתר לשימוש בשטחי מסחר בין תובע שזכה במכרז להקמת בית מלון לבין מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י). בית המשפט מצדד ברמ"י ברוב הסעיפים. החוק קובע כי יש לסווג את שטחי המסחר כשימוש עצמאי ולא נלווה למלון. עוד נקבע כי יש לחשב את דמי ההיתר על בסיס הזכויות הפוטנציאליות בקרקע בהתאם לתוכנית המאושרת ולא על פי הזכויות שמומשו בפועל. כמו כן, בית המשפט מוצא כי ההסכמים החוזיים בין הצדדים מזכים את רמ"י לדרוש תשלומים נוספים בגין הגדלת הזכויות והשינויים בחלוקת הקרקע על פי התכנית המאושרת. טענת התובעת לשינויים חד צדדיים בחוזה נדחית, שכן הראיות מלמדות על מערכת הסכמים הדדית ולא חד צדדית. מנהל מקרקעי ישראל אינו מתרשל בהתנהלותו בעניין אגרות ההיתר; עם זאת, היא לא הפחיתה את האגרות בשל סיווג האזור כעדיפות לאומית, המהווה רשלנות. לתובע נפסק פיצוי בסך 180,000 ₪ בגין רשלנות זו, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.