עמ"ש 34601-10-14

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הדוחה את תביעת המערער למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים המלא של הזכויות בדירה 4, אותה ירש מאמו יחד עם אחיו, המנוח ג'. המערערת והמשיב, אלמנתו של י' ויורשו היחיד, התווכחו האם קיים הסכם בעל פה בין האחים לחלק את הדירות שירשו, כך שכל אחד מהם יהיה בעל דירה אחת בלבד. בית משפט קמא מצא כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קיומו של הסכם כזה, בשל סתירות ושיהוי בעדותו, ותחת זאת קיבל את טענתו שכנגד של המשיב כי על המערער לשלם לה מחצית מדמי השכירות שגבה מדירה 4. עם זאת, בית המשפט לערעורים ממליץ לקבל את הערעור ולדחות את פסק דינו של בית משפט קמא. הוא מדגיש כי בית משפט קמא התעלם מראיות מכריעות התומכות בגרסתו של המערער להסכם בעל פה, ובכלל זה מכך שהמערערת השכירה וקיבלה דמי שכירות באופן בלעדי מדירה 4, וכי מלוא תמורת מכירת דירה 5 הועברה לג'. זאת ועוד, הכחשתה הראשונית של המשיבה עובדה זו, וטענתה לאחר מכן בדבר התחשבנות בין האחים, נעדרת ראיות והועלתה רק לאחר גילוי מסמכים התומכים בגרסתו של המערער. ערכאת הערעור מוצאת כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בגין תביעתה שכנגד, וכי עדותה של המערערת בעניין ההסכם בעל פה אמינה יותר מזו של המשיב. משכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא נדחה, ומוצהר כי המערער זכאי להירשם כבעלים היחיד של דירה 4. על המשיבה להשיב את הסכומים ששולמו לה על ידי המערערת על פי פסק הדין קמא, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין.