עת"מ 33818-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשות צו ביניים שהגישו מבקשי מקלט בישראל למנוע את גירושם מהארץ עד להכרעה בעתירותיהם. הבקשות מוגשות על רקע עתירות רבות המערערות על החלטת ממשלת ישראל שלא להכיר בהם כפליטים. בעתירות נטען כי נשקפת סכנה לחייהם של העותרים בארצות מוצאם מסיבות שונות, לרבות איומים פליליים, ועל כן יש להעניק להם מעמד פליט בישראל. המדינה, לעומת זאת, טוענת כי מרבית העתירות הללו חסרות שחר ונועדו להאריך את שהותם של העותרים בארץ מטעמים כלכליים. השופט פותח בסיכום הרקע המשפטי, לרבות הצטרפותה של ישראל לאמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והליכי הטיפול בבקשות מקלט. לאחר מכן הם מתייחסים לשאלה המשפטית המרכזית האם אדם שחייו לכאורה בסכנה מסיבות שאינן פוליטיות, כגון איומים פליליים או נושאים כלכליים, יכול להיחשב פליט על פי האמנה והאם ניתן לגרשו חזרה לארץ מוצאו. פסקי דין קודמים, כגון פרשת אל-טאי, קבעו כי אין לגרש אנשים למדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם או לחירויותיהם, והשופט שב ומאשר עיקרון זה. השופט דן גם בהיבטים הפרוצדורליים, תוך הבחנה בין הנוהל הישן לטיפול בבקשות מקלט, שכלל סינון ראשוני על ידי נציבות האו"ם לפליטים, לבין הנוהל החדש שיושם בינואר 2011. הנוהל החדש מחמיר יותר ומאפשר דחייה על הסף של בקשות ללא ראיון מקיף. העותרים מערערים על תחולתו הרטרואקטיבית של נוהל חדש זה על בקשות שהוגשו טרם יישומו. לאחר שהתווה את המסגרת המשפטית והפרוצדורלית, מציג השופט את הגישה לטיפול בבקשות לצווי ביניים. בעתירות שאין להן שחר לכאורה, כגון כאלה שמטרתן לצבור זמן לאחר תום תקופת השהייה החוקית או לגבי מסתננים בלתי חוקיים, וכאשר אין ראיות לסכנת חיים, פוסק השופט כי יש לדחותן לאלתר. לעותרים אלה לא תינתן שהות נוספת בארץ. עם זאת, בעתירות המציגות לכאורה סכנה לחיי העותר, יינתן צו ביניים, והעתירה תיקבע לדיון. במקרים אחרים הנופלים בין שני הקצוות הללו, יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בבואו להחליט אם ליתן צו ביניים. בהתייחס למקרה הספציפי שלפנינו, השופט קובע כי העותר, אזרח פיליפיני, שוהה בישראל שלא כדין למעלה משנה מבלי שהגיש בקשת מקלט. פנייתה נובעת בעיקר ממניעים כלכליים ואינה מציינת איומים כלשהם, בניגוד לטענות בעתירה. עוד מציינת השופטת כי העתירה זהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהגיש אותו עורך דין, מה שמעלה ספקות לגבי אמינות טענות העותר. כתוצאה מכך, השופט מחליט כי העתירה חסרת שחר ויש לדחות אותה לאלתר ללא התערבות נוספת של בית המשפט. החלטה זו, מיום 24 במארס 2011, חלה על כל בקשה דומה עתידית שתוגש על ידי מבקשי מקלט, והשופט קורא לעורכי הדין לבחור בקפידה תיקים עם מצבים ממשיים של סכנת חיים ולהימנע מהגשת עתירות מסיבות כלכליות או לא מהותיות אחרות. השופטת מדגישה כי בית המשפט לא יסבול הצפה של בקשות סרק ומצפה מעורכי הדין להפנים מסר זה. יתר על כן, גם במקרים שבהם עתירות נדחות מטעמים פרוצדורליים, השופט קובע כי עורכי הדין לא יישאו באחריות אישית להוצאות, ומעודד אותם להתמקד בתיקים ראויים לשבח.