ק"ג 14085-01-16

תקציר

המערערת, שהייתה נשואה למר רובנצ'יק ז"ל, ערערה על החלטת המשיב, אשר דחתה את תביעתה לקצבת שאירים בעקבות פטירת בעלה, בנימוק שהיא הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת השנתיים. המשיב טען כי תביעת המערער אכן הוגשה באיחור. עם זאת, בית הדין מצא כי המערערת פנתה למשיבה בתוך פרק הזמן הנדרש וכי הימנעותו של המשיב מליידע אותה על מגבלת השנתיים היא מפלה. זאת ועוד, ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין המערערת לבין שותפתו הידועה בציבור של מר רובנצ'יק, גב' שמידט, הצדיקו את השיהוי. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי תביעת המערערת מכוח סעיף 50 לחוק הגמלאות אינה מוצדקת והיה על המשיב לשקול את עניינה של המערערת לגופה. השאלה המרכזית הייתה האם המערערת זכאית לקצבת שאירים, בהתחשב בכך שהיא ומר רובנצ'יק נפרדו אך שמרו על שיתוף פעולה כלכלי. מהראיות עולה כי למרות הפרידה, המשיכו המערער ומר רובנצ'יק לקיים קשרים כלכליים ורגשיים והציגו עצמם כנשואים. מצד שני, יחסיו של מר רובנצ'יק עם גב' שמידט לא ענו על ההגדרה של "ידועים בציבור". לפיכך החליט בית הדין כי המערערת זכאית לקצבת השאירים והורה למשיב לשלם למערער 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-500 ₪ הוצאות משפט. פסק הדין ניתן למען הצדק, למרות שעלול לפגוע במעמדה של הגב' שמידט, שלא הייתה מיוצגת בהליך. בית הדין הדגיש כי אין לראות בהחלטתו תקדים, וגב' שמידט תוכל לערער אם תרצה בכך.