עפ"ת 47224-07-22

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למקרה של תאונת דרכים, בו הורשע המערער בגרימת תאונה קטלנית מחמת רשלנות. הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא מבקש להקל בעונש. עם זאת, בית המשפט דוחה את הערעור בקובעו כי טענותיו של המערער מטילות ספק בהבנתו את חומרת המצב ואת הנזק שנגרם. בית המשפט מדגיש את הצורך בענישה ובהרתעה במקרים כאלה, והם מסכימים עם הערכתו של בית משפט קמא בדבר רשלנות בינונית עד גבוהה. השופטים מותחים ביקורת גם על התמקדותו של המערער באי הנוחות שלו עצמו ועל חוסר ההתחשבות בנזק הבלתי הפיך שנגרם. בנוסף, קבעו השופטים כי אין במצבו הכלכלי של המערער כדי להשפיע על גובה הפיצוי שנפסק, ואין לפרש זאת כסימן לזלזול בחיים שאבדו. בית המשפט מברך על הקלתו של בית משפט קמא בגזר דינו של המערער לעבודות שירות במקום למאסר בפועל, וסבור כי הקלה נוספת אינה ראויה. השופטים אמנם מסכימים עם רוב קביעותיו של בית משפט קמא, אך הם מבהירים שתי נקודות: אין חובה חוקית על המערער לקרוא לבנו על שם המנוח, ויש להפקיד את כספי הפיצויים בעיזבון המנוח ולא בידי המשפחה. לפיכך, הערעור נדחה בתיקונים אלה.