ע"פ 286/79

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות הקשורות לסמים. המערער הואשם בהחזקה וסחר שלא כדין בסם מסוכן, בדגש על חשיש. בכתב האישום נטען כי ביום 14.1.1978 נמצאו ברשותו של המערער 146.1 גרם חשיש ללא היתר כדין. עוד נטען כי הוא מכר חשיש בששת החודשים שקדמו למועד זה. המערער הודה תחילה באשמת ההחזקה אך בהמשך הודה גם באשמת הסחר. בית משפט קמא הרשיע את המערער בשני הסעיפים וגזר עליו שלוש שנות מאסר. בערעורו של המערער לבית המשפט העליון ביקש לחזור בו מהודאתו בנימוק כי נפל פגם בכתב האישום, ועל כן יש לבטל את האישום בסחר בסמים. בא כוח המערער טען כי הביטוי "המשמש למכירת חשיש למחייתו" אינו מהווה עבירה פלילית וכי בכתב האישום אין פירוט לגבי פעילות המכירה. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי נוסח כתב האישום אינו מושלם אך אינו פסול. בית המשפט קבע כי היה על בא כוח המערער להעלות השגות אלה בתחילת המשפט וכי הימנעותו מכך משמעה שלא ניתן לדון בתביעה כעת. בנוסף, ערער הערעור על חומרת העונש אך נדחה שוב. בית המשפט קבע כי כמות החשיש שהייתה ברשותו מעידה על החזקה למטרות מסחריות והצדיקה את העונש שהוטל. היא הדגישה את הצורך בטיפול קפדני בעבירות סמים כדי לקטוע את שרשרת הפצת הסמים. עניינה של החברה במאבק בתופעה פוגענית זו גבר על הנסיבות המקלות שהוצגו לטובת המערער. לבסוף, השופט שנתן את פסק הדין הביע את דעתו על תפקידו של תסקיר קצין מבחן בגזר הדין. הם הדגישו כי הדו"ח צריך להתמקד בשיקום העבריין ולהציג תמונה אובייקטיבית של הנאשם, ולא להתמקד רק באינטרס הציבורי. פסק הדין נחתם בדחיית הערעור ובקיום פסק דינו של בית משפט קמא.