עפ"ס 69593-02-26

תקציר

בבקשה, להלן ניתוח משפטי של פסק הדין: **ניתוח משפטי מקיף – עפ"ס 69593-02-26** **מבוא:** פסק דין זה דן בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לדחות בקשת פסלות שביקש המערער מהשופט הדן בתיק (להלן: "המותב"). הערעור עוסק בסוגיות של חשש למשוא פנים, שיהוי בהגשת בקשת פסלות, וטענות ערעוריות במסגרת בקשת פסלות. **הרקע העובדתי:** המערער והמשיבה הם הורים גרושים לבת קטינה, ומנהלים הליכים רבים בבית המשפט לענייני משפחה, הנוגעים בעיקר להסדרי שהות ומזונות. במסגרת הליכים אלו, בית המשפט ניסה לקדם חידוש וייצוב הקשר בין המערער לבת הקטינה, לרבות הפניה לטיפול. המערער הגיש בקשה לפסילת המותב, בטענה כי התנהלותו מוטה לטובת המשיבה, וכן כי התנהלותו פגעה במצבו הנפשי. המותב דחה את בקשת הפסלות, והמערער הגיש ערעור על החלטה זו. **הליבה המשפטית – פסלות שופט:** 1. **הבסיס המשפטי לפסלות שופט:** סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי "היה לשופט עניין אישי בתוצאות המשפט, יפסול עצמו מלדון בתיק". הפסיקה הרחיבה מבחן זה לחשש ממשי למשוא פנים, בין אם הוא מוצדק ובין אם הוא נראה בעיני המתדיין. מבחן זה נבחן על פי אמות מידה אובייקטיביות – האם אדם סביר, המביט על הדברים מן הצד, יכול לחשוש כי השופט אינו יכול לשפוט ללא משוא פנים. 2. **טענות המערער בדבר חשש למשוא פנים:** * **העדפה מובנית של עמדת המשיבה:** המערער טען כי המותב מחק הליך, התנהל באופן מוטה בהליכי מזונות, ופסיקת הוצאות הייתה מוטה לטובת המשיבה, באופן המלמד על העדפה. * **אי-אכיפת החלטות:** המערער טען כי בית המשפט לא אכף החלטותיו בעניין הפרות של המשיבה, דבר שהוביל לפגיעה בו. * **התעלמות מגרסת המערער:** נטען כי המותב אימץ את גרסת האפוטרופוס לדין בעניין הנתק עם הקטינה, מבלי לבחון את גרסת המערער. * **פגיעה במצב הנפשי:** המערער, שהוא נכה צה"ל הסובל מפוסט טראומה, טען כי התנהלות המותב פגעה במצבו הנפשי ויצרה תחושת רדיפה. 3. **דחיית בקשת הפסלות על ידי בית המשפט העליון:** * **שיהוי בהגשת בקשת הפסלות:** הנשיא עמית הדגיש כי המערער העלה טענות רבות הנוגעות להליכים קודמים שנסגרו, או להחלטות קודמות שניתנו לפני למעלה מחצי שנה. על פי תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, טענת פסלות יש להעלות בהזדמנות הראשונה. פסיקה מחייבת (כמו בעניין פלוני) קבעה כי שיהוי בהעלאת טענה זו עשוי להוביל לדחייתה. בית המשפט הוסיף כי לא ניתן "לצבור" טענות פסלות ולשלוף אותן כ"נשק סודי". * **טענות ערעוריות במסגרת בקשת פסלות:** בית המשפט קבע כי רוב טענות המערער נוגעות לאופן ניהול ההליך ולהחלטות הדיוניות, כגון המשך הטיפול, התשלום עליו, ואופן ניהולו. טענות מסוג זה, גם אם הן מעלות אי-שביעות רצון מההחלטה, אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילת שופט. הן מהוות טענות ערעוריות שאין מקומן במסגרת הליך לפסילת שופט. בית המשפט הפנה בעניין זה לפסיקה קודמת (עניין פלוני ואחרים). * **היעדר חשש ממשי למשוא פנים:** בסופו של דבר, בית המשפט העליון קבע כי לא מצא כל חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. הוא הבהיר כי החלטותיו של המותב נועדו לטובת חידוש הקשר בין ההורים לילדה, וכי אין בהחלטותיו משום העדפה למי מהצדדים. **חידושים ודגשים משפטיים:** 1. **שיהוי כהגנה דיונית:** פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של העלאת טענות פסלות בהזדמנות הראשונה. הדבר נועד למנוע שימוש בטענות פסלות כטקטיקה דיונית, לאחר שהצד "הפסיד" בהחלטות קודמות, או כדי "לשבש" את ההליך. הדוקטרינה של "עשרת הדיברות" שעל בעל דין לבחון טרם הגשת בקשת פסלות, מיושמת הלכה למעשה. 2. **הבחנה בין טענות ערעוריות לטענות פסלות:** בית המשפט מחדד את ההבחנה בין התנגדות להחלטת שופט (המהווה עילה לערעור) לבין חשש ממשי למשוא פנים (המהווה עילה לפסילת שופט). ניהול הליך, קבלת החלטות דיוניות, ופרשנות של מסקנות מקצועיות (כגון של פקידת סעד או מטפל) אינם מצביעים אוטומטית על משוא פנים. 3. **הסתכלות אובייקטיבית על חשש למשוא פנים:** אף על פי שהמערער טען לפגיעה במצבו הנפשי וליצירת תחושת רדיפה, בית המשפט העליון בחן את הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית, האם מתקיים "חשש ממשי למשוא פנים" על פי מבחן חיצוני, ולא על פי תחושותיו הסובייקטיביות של המתדיין. 4. **עידוד המשך טיפול וחידוש קשר:** למרות הליכי הפסלות, בית המשפט העליון מבהיר שכוונת בית המשפט לענייני משפחה הייתה תמיד לטובת הקטינה וחידוש הקשר. הדבר מבטא את עמדת בית המשפט בדבר חשיבות הקשר בין הורה לילדו, גם במצבים מורכבים. **המלצות (לא חלק מפסק הדין, אלא ניתוח):** פסק דין זה מהווה תזכורת חשובה לצדדים המתדיינים בבתי המשפט, בפרט בבתי המשפט לענייני משפחה: * יש לבחון היטב את תנאי סף להגשת בקשת פסלות, ובפרט את עניין השיהוי. * טענות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, כמו גם אי-שביעות רצון מהחלטות, יש להפנות להליך ערעור ולא לבקשת פסלות. * הגשת בקשת פסלות צריכה להתבסס על ראיות קונקרטיות לחשש ממשי למשוא פנים, ולא על צירוף של החלטות קודמות או פרשנות סובייקטיבית של התנהלות השופט. **סיום:** בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא מיישם את הכללים המוכרים בדבר שיהוי בהגשת בקשת פסלות והבחנה בין טענות ערעוריות לטענות פסלות. גם בנסיבות בהן המערער טען לפגיעה אישית, לא מצא בית המשפט בסיס לחשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. **הערה:** כל האמור לעיל מבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו בפסק הדין.