ת"פ 45579-05-15

תקציר

הנאשם, בעל היסטוריה של מחלת נפש, הואשם כי דקר שני אנשים, זר ואשתו, באותו יום. השאלה המרכזית במשפט הייתה האם הנאשם היה שפוי בעת הדקירות, שכן טען כי פעל מתוך הגנה עצמית במקרה הראשון, והכחיש לחלוטין את התקיפה השנייה. השופט סקר בהרחבה את עדויותיהם של עדים מומחים, חקירות נגדיות וראיות אחרות שהוצגו בבית המשפט, ומצא בעיות באמינות הצדדים. עם זאת, השופט השתכנע יותר מטענת ההגנה כי הנאשם היה פסיכוטי בעת ביצוע העבירות, בשל מחלת הנפש שלו, אשר הותירה אותו ללא יכולת להבין או להימנע ממעשיו. עוד קבע השופט כי ניתן להסביר את מעשיו של הנאשם כלפי אשתו במצב פסיכוטי, למרות שבתחילה הכחיש אותם, שכן ייתכן שחלק ממחלתו היה כרוך בניסיון להסתיר את האמת. יתר על כן, השופט לא השתכנע כי הפסיכוזה של הנאשם נגרמה כתוצאה משימוש בסמים ובאלכוהול, כפי שטענה התביעה, לאור חוסר העקביות בהצהרותיו של הנאשם לגבי השימוש שלו בסמים, וההיסטוריה שלו של בעיות נפשיות. לפיכך, קבע השופט כי ההגנה הצליחה לבסס ספק סביר באשר לשפיותו של הנאשם, וזיכה אותו, למרות חומרת מעשיו.