ת"א 25667-12-20

תקציר

התובע, שרכש בית מהנתבעים, הגיש תביעה נגדם ונגד בא כוחם, בטענה כי הנתבעים ידעו שהבית פלש לחלקה סמוכה אך הסתירו עובדה זו. התובעת דרשה מהנתבעים פיצוי כפי שנקבע בהסכם המכר, ופינוי עורך הדין כולו מהתיק. השופט קבע כי טענת התובע נגד הנתבעים אינה משכנעת. הראיות הראו כי הנאשמים לא ידעו על הפלישה ולא ניתן היה לצפות באופן סביר לדעת עליה. הסכם המכר ונספחיו סיפקו לתובע מידע מספק על הנכס, והצהרות הנתבעים בהסכם לא נחשבו להפרת חוזה. לפיכך, התביעה נגד הנתבעים נדחתה. בהתייחסה לתביעה נגד עורך הדין כולו, קבעה השופטת כי היא כשלה בחובת הנאמנות והמסירות שלה לעניינו של התובע. עורך הדין לא הסביר די הצורך את הסכם המכר ואת השלכותיו המשפטיות והתכנוניות לתובע, שלא הכיר עסקאות מקרקעין. השופט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר מזו של עורך הדין. לפיכך, נמצא עורך הדין רשלן וחויב לשלם לתובע פיצוי בסך 65,000 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪.