עת"מ 12799-05-15

תקציר

העתירה הוגשה על ידי עולה שהגיע לישראל בשנת 1990, בבקשה להקצות דיור ציבורי על ידי המשיבים. העותר הגיש בעבר עתירה שנדחתה ואף פנה לבג"ץ בבקשה שנדחתה. זכאותה של העותרת לדיור באזורי פריפריה אושרה בשנת 1995 ושוב בשנת 2003, אך היא סירבה לפתרונות אלה והתעקשה על מגורים באזורים מרכזיים כמו תל אביב או חיפה. המשיבים, האחראים על הדיור הציבורי, פעלו בהתאם לנהלים שנקבעו והציעו לעותרת חלופות, אך העותרת מצאה כי אלה אינן עולות בקנה אחד עם דרישותיה. בית המשפט לא מצא סיבה לבקר את התנהלות המשיבים, בהתחשב בכך שהיא סבירה ותואמת את זכויות העותר. זכאותה של העותרת כעולה הסתיימה בשנת 2007, והיא לא עמדה בקריטריונים לדיור ציבורי בשל גודל משפחה לא מספיק. המשיבים לא היו מחויבים למלא אחר בקשת העותרת לדיור במקום מסוים, במיוחד בהתחשב במלאי הדיור הציבורי המצומצם וברשימות ההמתנה הארוכות. כמו כן, הוצעו לעותרת חלופות, לרבות סיוע בשכר דירה ודיור בבתי אבות, אך היא לא מימשה אפשרויות אלה. השופט הגיע למסקנה כי המשיבים ניסו לסייע לעותר לאורך השנים ודחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש כי לא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים.