רע"א 34885-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **נושאים מרכזיים:** פסק הדין עוסק בשאלת סמכותו של רשם בכיר לדון בבקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), כאשר התביעה העיקרית אינה בסמכותו. **עקרונות משפטיים והיבטים מרכזיים:** 1. **סמכות שיפוט של רשם בכיר:** * **חוק בתי המשפט:** פסק הדין מדגיש את ההוראות בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המסדירות את סמכויות הרשמים, ובפרט את סמכותו של רשם בכיר. סעיף 85א(א) לחוק בתי המשפט מגביל במפורש את סמכותו של רשם בכיר לדון בתובענות אזרחיות שסכומן אינו עולה על 75,000 ש"ח. * **קשר בין סמכות לדון בתביעה לסמכות לדון בבקשות שעל פיה:** בית המשפט קובע כי סמכותו של רשם בכיר לדון בבקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות תלויה בסמכותו לדון בתביעה העיקרית שבמסגרתה הוגשה הבקשה. אם התביעה העיקרית אינה בסמכותו, גם הבקשה לעיכוב הליכים אינה בסמכותו. 2. **סמכויות רשם לפי חוק הבוררות:** * **סעיף 37 לחוק הבוררות:** סעיף זה מפרט את הסמכויות הנתונות לרשם בית המשפט על פי חוק הבוררות. הוא כולל סמכויות שנראות כ"סמכויות עזר" (כגון מינוי בורר, הארכת מועדים), וכן סמכויות שבדרך כלל נתונות לשופט. * **פרשנות סעיף 37(1):** סעיף זה קובע כי סמכויות הרשם הנתונות לו מכוח חוק הבוררות הן "סמכויות שרשם היה מוסמך להשתמש בהן אילו התביעה שבבוררות הייתה תובענה שהוגשה לבית המשפט". משמעות הדבר, כפי שמובהר בפסק הדין, היא שגם סמכויות על-פי חוק הבוררות (כמו סעיף 5) מוגבלות לסמכותו הטבעית של הרשם לפי חוק בתי המשפט. * **החרגה מפורשת:** פסק הדין מבהיר כי סעיף 37 לחוק הבוררות, על אף פירוט סמכויותיו, אינו כולל במפורש את הסמכות לדון בבקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5. מכאן, ש"ככלל, רשם בכיר אינו מוסמך להידרש אל בקשה לפי סעיף 5". 3. **הפרשנות של "בית המשפט" בחוק הבוררות:** * **הגדרת "בית המשפט":** ההגדרה בחוק הבוררות היא "בית המשפט המוסמך לדון, לפי כל דין, בעניין שהוסכם למסרו לבוררות". הגדרה זו, בשילוב עם סעיף 5, מובילה למסקנה כי בית המשפט (או הגורם השיפוטי המוסמך) שדן בסכסוך העיקרי הוא גם הגורם המוסמך לדון בבקשה לעיכוב הליכים. * **התפתחות חקיקתית:** בית המשפט מתייחס לתיקון משנת 2018 להגדרת "בית המשפט" בחוק הבוררות (תיקון מס' 4), אשר הסיר את ההבחנה המפורשת בין בית משפט מחוזי לבית משפט השלום בנוגע לסעיפים 5 ו-6. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי גם לאחר התיקון, הפרשנות המבוססת על סמכות עניינית נותרה רלוונטית. 4. **ניתוח הפסיקה שהובאה על ידי הצדדים:** * **טענות המבקשת:** המבקשת הפנתה לפסיקה שבה נדונו בקשות רשות ערעור על החלטות רשמים בכירים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, מבלי שבית המשפט נדרש לשאלת סמכותם. * **ניתוח בית המשפט:** בית המשפט קובע כי הפסיקה שהובאה על ידי המבקשת אינה תומכת בעמדתה. הוא מבהיר כי באותן החלטות, שאלת הסמכות כלל לא עלתה או נדונה לגופה. יתרה מכך, במקרים שבהם שאלת סמכות הרשם לדון בבקשה לפי סעיף 5 כן נדונה לגופה, נקבע כי הרשם אינו מוסמך לכך, במיוחד לפני התיקון לחוק בשנת 2018. * **הבחנה בין סוגי מקרים:** בית המשפט מבחין בין מקרים שבהם התביעה אכן הייתה בסמכות הרשם הבכיר (כמו תביעות בסדר דין מהיר), שבהם הוא כן מוסמך לדון בבקשה לפי סעיף 5, לבין מקרים שבהם התביעה חורגת מסמכותו, כפי שקורה במקרה הנדון. * **מקרים מיוחדים:** פסק הדין מתייחס למקרים חריגים, כמו זו שנדונה בבג"ץ 1520/94, שבהם לרשם (במקרה זה, רשם בבית הדין לעבודה) הוקנו סמכויות ייחודיות בחוק הספציפי המכונן אותו, אשר אפשרו לו לדון בבקשה לפי סעיף 5, גם אם לא הייתה לו סמכות עניינית כללית. 5. **ההכרעה במקרה הנדון:** * **היקף התביעה:** התביעה בבית משפט השלום עומדת על סך 2,071,393 ₪, סכום החורג באופן משמעותי מהסכום המותר בסמכות רשם בכיר (75,000 ₪). * **התוצאה:** משכך, הרשם הבכיר לא היה מוסמך לדון בתביעה עצמה, ובהתאם לכך, לא היה מוסמך לדון בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. * **קבלת הערעור:** הערעור על החלטת הרשם הבכיר התקבל, והחלטתו בוטלה. בקשת המבקשת (לעיכוב הליכים) תידון מחדש בפני שופט בבית משפט השלום. **חידושים ודגשים:** * **חיזוק העיקרון של סמכות עניינית:** פסק הדין מחזק את העיקרון כי סמכותו של גורם שיפוטי (במקרה זה, רשם בכיר) לדון בבקשה פרוצדורלית או נלווית (כמו עיכוב הליכים בשל הסכם בוררות) תלויה בסמכותו לדון בסכסוך המהותי. * **פרשנות מודרנית של סעיף 37 לחוק הבוררות:** פסק הדין מבהיר כי יש לפרש את סעיף 37 לחוק הבוררות לאור ההגבלות על סמכותו של הרשם לפי חוק בתי המשפט. אין לראות בסעיף 37 "היתר" בלתי מוגבל לעסוק בנושאים על-פי חוק הבוררות, אם התביעה המקורית אינה בסמכות הרשם. * **הבהרת היקף הפסיקה:** פסק הדין מנתח בצורה שיטתית את הפסיקה שהוצגה על ידי הצדדים, מבחין בין מקרים שבהם הסמכות נדונה לעומק לבין מקרים שבהם היא לא נדונה, ומספק קווים מנחים לפרשנות נכונה של ההלכות. **לסיכום:** פסק הדין קובע באופן ברור כי סמכותו של רשם בכיר לדון בבקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות מוגבלת באופן מהותי לסמכותו העניינית לדון בתביעה העיקרית. מאחר שהתביעה בערעור חרגה מסמכותו של הרשם הבכיר, ההחלטה לדחות את בקשת עיכוב ההליכים בוטלה, והבקשה הוחזרה לדיון בפני שופט. פסק הדין מחזק את החשיבות של שמירה על סמכות עניינית ועל חלוקת הסמכויות בין שופטים לרשמים.