ת"א 19281/06

תקציר

התובעים תבעו את הנתבעת בגין שני אירועים נפרדים בהם היו מעורבים כלביה. באירוע הראשון טענו התובעים כי כלבי הנתבע נכנסו לחצר ביתם ותקפו חתול, וגרמו להם סבל נפשי כפי שהיו עדים לו, וסבל פיזי במקרה של תובע 1 שעבר התקף אסתמה. באירוע השני טענו התובעים כי כלבה של הנתבעת תקף את התובעת 3 ואת כלבה בגינה ציבורית, וכתוצאה מכך נגרמו לשריטות בתובעת 3 ולנשיכות בכלבה. התובעים טענו כי הנתבעת אחראית לרשלנות, נזק שנגרם על ידי כלביה והפרת חובה חקוקה כמפורט בפקודת הנזיקין. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי גרסת התובעים לאירועים אינה אמינה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעים, וביסס את אחריותה של הנתבעת לפי סעיף 41א לפקודת הנזיקין, המטיל אחריות מוחלטת על בעלי כלבים בגין נזקי גוף שנגרמו על ידי כלביהם. בית המשפט קיבל את עדויות התובעים כאמינות וקבע כי כלבי הנתבע אחראים לתקיפות. כמו כן, בית המשפט הכיר בסבל הנפשי של התובעים כפיצוי שאינו ממוני, ופסק לכל תובע פיצויים בסך 8,000 ₪. הנתבע חויב לפצות את התובעים בהתאם.