ה"פ 49806-12-14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף תביעה שהגיש תובע נגד בנק לאומי בבקשה לסעד הצהרתי הנוגע למשכנתא על נכס. התובע מינה כונס נכסים כדי לתבוע החזר מהלווים של הלוואה שהמשכנתא נועדה להבטיח. במהלך הליכי ההוצאה לפועל הקשורים למשכנתא, התובע שמר באופן עקבי על תוקף המשכנתא לטובת הבנק. התביעה הנוכחית של התובע, לעומת זאת, מבקשת הצהרה כי המשכנתא אינה תקפה. הבנק הגיש בקשה לסילוק על הסף מכמה טעמים: ראשית, כי התביעה מוגבלת בזמן; שנית, כי התובעת מנועה מלהגיש את התביעה מכוח הכרתה הקודמת בתוקפה של המשכנתא; שלישית, שהטענה היא תיאורטית בלבד; ורביעית, כי דרך הפעולה הראויה תהיה לבקש פיצוי כספי ולא סעד הצהרתי. בית המשפט הסכים עם הבנק בכל הסעיפים. התביעה לסעד הצהרתי, שהיא למעשה תביעה לפיצוי כספי, הייתה צריכה להיות מוגשת בתוך תקופת ההתיישנות הרלוונטית, וניסיונו של התובע לפצל את עילות התביעה אינו ראוי. יתר על כן, התובע מנוע מלהגיש את התביעה על בסיס השתק שיפוטי, לאחר שהצליח לטעון לתוקף המשכנתא בהליכים קודמים. גם התביעה לסעד הצהרתי היא תיאורטית, שכן התובעת לא הוכיחה כי קיים חוב כלשהו של הלווים – תנאי מוקדם להצלחת תביעתה. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה משום שהיא נוגעת לצדדים שלישיים (הלווים), מהווה הרחבה של עילת התביעה, והוגשה מבלי להצטרף לכל הצדדים הנדרשים או לשלם את שכר הטרחה המתאים. ההחלטה לדחות את התביעה על הסף מותנית גם בכך שהתובעת לא תסביר באופן משביע רצון את אי ההתאמות בטענותיה, ובהימנעותה מהגשת תביעה חדשה – בתשלום שכר הטרחה המתאים – המפרטת את כלל טענותיה כנגד הנתבעים הרלוונטיים. טענות הבנק בדבר התיישנות ומניעות אחרות שמורות, אם תוגש תביעה כזו. התובע חויב לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪.