ת"א 37596-04-17

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעת על כך שלא מסרה חזקה בנכס מושכר ובטופס 4 (תעודת אכלוס) במועדים הנקובים בהסכם, או אף לאחר מתן הארכה. הנתבעת טענה כי העיכובים נבעו מגורמים שאינם בשליטתה, קרי סכסוך עם הקבלן האחראי לבניית המושכר. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא גילתה לתובעת מחלוקת זו במהלך המשא ומתן וכי הייתה לה שליטה על אופן ניהול הסכסוך. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבע הפר את ההסכם. כמו כן, בית המשפט קבע כי לתובעת עומדת הזכות לבטל את ההסכם בשל ההפרה היסודית של הנתבעת. התנהלותה של התובעת בעת ההמתנה לחזקה ולטופס 4 לא הצביעה על נכונות להמתין ללא הגבלת זמן, מה גם שהיו לה אילוצים משלה והיא הזהירה את הנתבע מפני ביטול אפשרי. טענת הנתבעת כי התובעת יכלה להיכנס לנכס ולהתאים אותו לצרכיה טרם קבלת טופס 4 לא נתמכה שכן בניית הנכס לא הושלמה, והתובעת לא יכלה לבצע את השינויים הנדרשים ללא אישור הרשויות. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי התובעת ביטלה את ההסכם בחוסר תום לב, וקבע כי חיפושה של התובעת אחר נכס חדש נבע מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת ומהצורך שלה להפחית את נזקיה. אשר על כן, פסק בית המשפט לטובת התובעת, קיבל את תביעתה ודחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 750,003 ₪, הכוללים 641,029 ₪ כפיצוי בגין מקדמות, הוצאות תכנון, דמי תיווך ושווי ארון חשמל מושכר, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום, וכן אגרת בית משפט בסך 18,852 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך 70,000 ₪ הן בגין התביעה והן בגין התביעה שכנגד.