תמ"ש 5052/00

תקציר

התובעת, שהייתה גרושה מהנתבעת, טענה כי הסכם הגירושין ביניהם פיקטיבי, שנועד להונות נושים ולהבריח מהם רכוש. התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו, והותיר רושם של חוסר אמינות. מנגד, גרסת הנתבע לאירועים שהובילו לגירושין, לרבות התמכרותה של התובעת להימורים והתנהגותה האלימה, הייתה משכנעת יותר. הנסיבות סביב ניסוח הסכם הגירושין ואישורו על ידי בית המשפט, כמו גם ראיות נוספות, הצביעו על כוונתם הכנה של בני הזוג להתגרש ועל אמיתות ההסכם. עוד מצאה השופטת כי טענות התובעת בנוגע להסכם השני, שעניינו מזונות ילדים ומזונות בעבר ובעתיד, אינן משכנעות. התנהלותו והצהרותיו של התובע בפני ההוצאה לפועל, כמו גם טענותיו הכלליות והעמומות, לא תמכו בטענתו כי חתם על ההסכמים מבלי להבין את זכויותיו. זאת ועוד, הימנעותו של התובע מנקיטת הליכים משפטיים קודמים לביטול הסכם הגירושין פגעה בתביעתו. מטעמים אלה פסק השופט לטובת הנתבע, דחה את תביעת התובע והורה לו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.