ת"א 27377-03-19

תקציר

התובע והנתבעים הינם בעלים משותפים של חלקת קרקע. התובעת רצתה לבנות יחידת דיור נוספת על המגרש אך נזקקה להסכמת הנתבעים, כנדרש בחוק. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לחלוקת הזכויות בחלקה. התובע הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בשנת 2014, אשר פסק לטובת התובע בשנת 2016. אביהם של הנאשמים סירב לקבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וערער לבית המשפט העליון, שנדחה בשנת 2018. מנגד, טענה התובעת כי הנתבעים עיכבו את התהליך בכך שסירבו לחתום על הצעת חלוקה וסקר מוסכם. כתוצאה מכך, נגרמו לתובע עלויות בנייה גבוהות יותר ודמי שכירות אבודים. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים בשנת 2019 בדרישה לפיצוי בגין נזקים. עם זאת, השופט דחה את התביעה, וקבע כי מעשיו של התובע עצמו תרמו באופן משמעותי לעיכובים. השופט ציין כי התובע לא מיהר למצות את זכויותיו והמתין שלוש שנים בטרם פנה לבית המשפט המחוזי. כמו כן, התגלעה מחלוקת מהותית בין הצדדים בנוגע לאופן חלוקת החלקה, אשר נפתרה רק בשנת 2018. השופטת דחתה גם את דרישת התובע לפיצוי עבור מחסן הממוקם על חלקו בחלקה, שבנה אביו עבור אביהם של הנתבעים. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.