רע"א 5838/07

תקציר

המקרה שלפנינו עניינו בבקשת רשות ערעור בגין תאונת דרכים שהתרחשה בשנת 1994, בה נפגע התובע, שהיה אז בן שלוש, מרכבו של הנתבע. לאחר מספר שנים, סריקת מוח גילתה מצב בשם meningoencephalocele nazo-anthmoidal, שהקשר הסיבתי שלו לתאונה היה שנוי במחלוקת לאורך הליכים שונים. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו לטובת התובעת, קשרו את התנאי לתאונה ופסקו לה פיצויים. הנתבע קיבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי אך התובע ערער וביקש סכום פיצוי גבוה יותר. סלע המחלוקת העיקרי הוא האם שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו לעדות מומחה, ובהחלת פסיקה משפטית מסוימת – מלול – שבוטלה מאוחר יותר. חוות דעתו של השופט הנדל גורסת כי יש לדחות את רשות הערעור משום שהפסיקה לטובת התובעת עשויה שלא להיטיב עמה, מה גם שאין בכוונת הנתבעת להגיש ערעור שכנגד; יתר על כן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן כאשר מלול עדיין היה בתוקף. בנוסף, נדונה תחולתו הפרוספקטיבית של פסק דין מלול שבוטל, כאשר השופט הנדל מגיע למסקנה כי אין ליישמו במקרה זה. המשנה לנשיא ריבלין והשופט דנציגר מסכימים עם מסקנתו של השופט הנדל לדחות את הבקשה, ומדגישים כי קביעת החבות של בית המשפט המחוזי לא הייתה שגויה בהתחשב בנוף המשפטי באותה עת. השופט דנציגר מציין גם הוא טעות בחישוב הפיצוי, אך מסכים שאין די בכך כדי להיעתר לבקשת התובע.