ע"פ 567/74

תקציר

גזר הדין נובע ממקרה של שוטר מכס שהואשם בשורה של עבירות הקשורות לייבוא טובין ללא רישיונות מתאימים ומסירת הצהרות כוזבות בטופס הצהרת מכס עם שובו מנסיעה לחו"ל. בית המשפט העליון פסק על פרשנותן של מספר תקנות ותקנות רלוונטיות. ראשית, בית המשפט פירש את המונח "לווה" שבתקנות ההגנה (מימון) כעסקה בין המערער לבין חברו, שהלווה לו מט"ח לרכישת טובין פטורים ממכס על סיפון האנייה. שנית, בית המשפט אישר את ההרשעה במסירת הצהרה לא מדויקת ולא נכונה בהצהרת המכס, וקבע כי תירוץ העייפות והשכחה של המערער אינו מתקבל על הדעת נוכח הפער המשמעותי בין הפריטים המוצהרים לבין אלה שנמצאו במזוודתו. שלישית, בית המשפט הרשיע את המערערת ביבוא טובין ללא רישיון, תוך שהוא דוחה את טענת ההגנה כי אין זה סביר לצפות מנוסעים לקבל רישיונות יבוא טרם הגעתם לישראל. לבסוף, הרשיע בית המשפט את המערער בהברחה, על יסוד ראיות לפיהן ניסה לייבא טובין ללא הרישיונות וההצהרות הנדרשים, ביודעו כי יעבור ביקורת מכס. העונשים שהוטלו על ידי הערכאה הנמוכה יותר, כולל קנס ומאסר על תנאי, נמצאו הולמים ולא חמורים מדי. השופט י' כהן, יחד עם השופטים מני ולנדוי, דחה את הערעור וקבע כי ההרשעות מבוססות והעונשים סבירים.