ת"א 68980-06-20

תקציר

התובעת, שרכשה דירה מנתבעים 1 ו-2, הגישה תביעה נגדם ונגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה ויו"ר הוועדה (נתבעים 3 ו-4), בשל אי סדרים בבנייה בדירה. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בשל תקופת ההתיישנות והשיהוי בהגשת התביעה. בית המשפט דחה טענות אלה, שכן התביעה הוגשה לפני תום תקופת ההתיישנות, ועיתוי ההגשה לא מנע מהנתבעים למצוא ראיות ולהתגונן. הסוגיה המרכזית בתיק זה הייתה האם על הנתבעים, שמכרו את הדירה, חלה חובה לגלות את חריגות הבנייה והאם הפרו את ההסכם עם התובעת בכך שלא עשו כן. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא ידעו על אי הסדרים ולכן לא יכלו לגלות אותם. בנוסף, התובעת לא הודיעה לנתבעים על אי סדרים כנדרש בחוק. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעים 1 ו-2 לא הפרו את חובת הגילוי ולא את ההסכם, והתביעה נגדם נדחתה. עוד טענה התובעת כי הנתבעים 3 ו-4 התרשלו באכיפת חוקי התכנון והבניה, דבר שהוביל לאי סדרים בבנייה. בית המשפט קבע כי לא ניתן להטיל על נאשמים אלה אחריות בגין אי גילוי כל עבירות הבנייה שבתחום שיפוטם או אכיפת החוק על כולן. זה לא הגיוני ולא מעשי לצפות לזה מהם. זאת ועוד, האישור שנתנה הנתבעת 4 לתובעת לפי סעיף 10 לחוק התכנון והבניה לא חייב אותה לבדוק את מצבה הפיזי של הדירה. בית המשפט דחה גם את תביעת התובע לפיצויים, שכן הוא לא נתן חוות דעת מומחה ראויה לגבי גובה הנזק שנגרם לכאורה עקב חריגות הבנייה. חוות הדעת הכילה אי דיוקים ולא התייחסה לכל הסוגיות הנדרשות. בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה במלואה, ללא הוצאות, כנגד כל הנתבעים.