ע"פ 564/88

תקציר

המערער הורשע בהחזקת סם מסוכן, השמדת ראיות ובבריחה ממשמורת חוקית, ונגזרו עליו 25 חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי הפעיל גם 12 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו על המערער. הערעור מערער על חומרת העונש ועל הפעלת המאסר על תנאי, בטענה כי הוא היה בלתי מורשה ופסול. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי הארכת המאסר על תנאי אינה אוסרת על הפעלת מאסר על תנאי בגין ריבוי עבירות שבוצעו בתקופת המבחן המקורית. בית המשפט קבע כי הארכת המאסר על תנאי הקודמת הייתה בלתי חוקית, שכן במקביל נגזר על המערער עונש מאסר. באשר להטלת המאסר על תנאי, הסביר בית המשפט כי עונש עשוי להיות בלתי חוקי אם הוא חורג מסמכותו של בית המשפט או אם החוק אינו מכיר בעונש. מאחר שעונש המאסר על תנאי הקודם כלל עבירה שאינה "עבירה נוספת", הוא הוטל והופעל כדין במקרה זה. השופטים הדגישו כי על בתי המשפט להבטיח שהעונשים יהיו חוקיים בעת קבלת הסדרי טיעון, גם אם הצדדים מסכימים על העונש. השופט אור הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, כאשר השופט מלץ והשופט בייסקי הסכימו לכך. השופט בייסקי הוסיף הערה המבדילה את המקרה מפסקי דין קודמים בשל יחידת הענישה העצמאית שהוטלה על המערער.