ת"פ 38480-04-23

תקציר

הנאשם הואשם כי ייצר והניח מטען חבלה בפתח ביתם של המתלונן ובני משפחתו, וכן ניסה לפוצצו באמצעות טלפון נייד. ראיות התביעה כללו בעיקר את העובדה שעל מטען החבלה נמצא DNA של הנאשם, ואת העובדה שהנאשם נראה תדיר משתמש ברכב בו הונח מטען החבלה. הנאשם לא הציג כל גרסה בחקירתו במשטרה אך העיד בבית המשפט כי התגורר במתחם עם מספר חברים ונהג עימם לעיתים קרובות, לרבות ברכב האמור. עוד טען הנאשם כי ייתכן שהדנ"א שלו הועבר למטען החבלה על ידי אחד מחבריו שהשתמש באותו רכב והיה עמו בקשר תכוף. בית המשפט קיבל את גרסת הנאשם, למרות חוסר עקביות מסוים, שכן היא התבססה על עובדות שאינן שנויות במחלוקת. בית המשפט קיבל גם את האפשרות של העברת DNA, למרות שהסיכוי לכך לא היה גבוה, לאור הבסיס המדעי וחוות הדעת של העדים המומחים. מאחר שהתביעה לא הצליחה להפריך את הספק שעלה מהאפשרות להעברת DNA, ובהתחשב במשקלן הנמוך של הראיות הנוספות, זיכה בית המשפט את הנאשם מכל האישומים מחמת ספק סביר.