ע"א 751/10

תקציר

פסק הדין מנווט בזהירות את יחסי הגומלין המורכבים בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, תוך הקשרן במסגרת המשפט הישראלי השואב מהערך החוקתי של כבוד האדם. מסקנתו היא כי בעוד ששתי הזכויות נושאות מעמד שווה, יש צורך באיזון דק כאשר הן מתנגשות, במיוחד בתביעות לשון הרע. בית המשפט מכיר בחשיבותו החברתית של חופש הביטוי, אך מציין את הטמעתו הראשונית של שם טוב בכבוד האדם. חשוב לציין כי בית המשפט תומך בפרשנות מרחיבה של ההגנה המבוססת על האמת בעת הפרסום, ומצדד באמונה כי ניתן להעמיד את כלי התקשורת רק באמות המידה של האמת הידועה בעת הפרסום. כמו כן, יש מקום להרחיב את פרשנותו של סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע כך שתכיר בחובתה המוסרית והחברתית של התקשורת, ובכך תיישר קו עם אמות מידה עיתונאיות מקצועיות. לגופו של עניין, במקרה הנוגע לשידור של אילנה דיין ולתכנית עובדה על סרן ר', אישר בית המשפט את הקביעה כי למרות כמה מחדלים מערכתיים, הכתבה הייתה מאוזנת, ומשקפת את חומר החקירה שהיה זמין באותה עת, ולא הציגה כוונת זדון. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על כך שהתקשורת לא הודיעה מאוחר יותר לציבור על זיכויו של סרן ר', והדגיש את חובת ההגינות המקצועית-אתית בעיתונות. בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את ערעורו של דיין, תוך שהוא מקבל ודוחה באופן חלקי ערעורים אחרים הקשורים לכך, ובכך מפחית את הפיצוי של טלעד ומבטל הוראות קודמות של בית המשפט.