בג"צ 400/87

תקציר

המקרה הובא לבג"ץ על ידי חבר הכנסת, שביקש הקלה מהדרישה להצהיר אמונים למדינת ישראל. העותר הצהיר קודם לכן אמונים בתוספת פסוק מתהילים, ששיקף לדבריו את אחריותו העיקרית לחוקי האל. תוספת זו התקבלה בזמנו על ידי יו"ר הכנסת. עם זאת, כאשר נודע ליו"ר הכנסת כי בכוונת העותר להתנות את נאמנותו לחוקי המדינה בחוקי התורה, ביקש מהעותר להצהיר אמונים שוב, ללא כל תוספות. העותר הגיש עתירה לבג"ץ נגד בקשה זו. בג"ץ, בהחלטה פה אחד, דחה את העתירה על הסף. השופטים הדגישו את חוסר הניקיון בהתנהלותו של העותר, וקבעו כי הציג תיאור עובדתי כוזב של הצהרתו הראשונית. בית המשפט הדגיש את עקרון הפרדת הרשויות ונמנע מלהתערב בהליכים הפנימיים של הכנסת, במיוחד נוכח דרישתו הסבירה של יו"ר הכנסת. כל שופט סיפק נימוק משלו לדחיית התביעה. המשנה לנשיאה בן-פורת הדגיש כי התנהלותו של העותר פסולה ונגועה בחוסר יושר, השופט אלון הדגיש את חוסר הניקיון של העותר, והשופט וינוגרד הדגיש את התעקשותו של העותר על עמדתו למרות ההשלכות. התוצאה הותירה בפני העותר שתי ברירות: או להצהיר אמונים בנוסח המדויק הקבוע בחוק, או להמשיך לעמוד על עמדתו ולהתמודד עם אובדן פוטנציאלי של זכויותיו כחבר כנסת. השופטים הבהירו כי בית המשפט לא יתערב בניהול ההליך הסביר וההוגן של הכנסת. העותר חויב לכסות את הוצאות המשיב.