ע"פ 3962/99

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לאירוע מחריד שאירע בשנת 1997, בו המערער, שהציע לשני תיירים אנגלים טרמפ, ירה למוות באחד מהם ופצע את השני. המערער הורשע ברצח ובגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, על יסוד הודאתו בעובדות, בעקבות הסכמה בין התביעה להגנה כי המערער יחזור בו מטענתו כי יש לפטור אותו מאחריות פלילית. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הסנגור כי מצבו הנפשי של המערער בעת האירוע מצדיק עונש מופחת לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין, וגזר עליו עשרים שנות מאסר. המדינה ערערה על הצדקת העונש המופחת, ואילו המערער ערער על חומרת עונשו. הרכב השופטים בבית המשפט העליון דחה את שני הערעורים. נפסק כי החלטת בית המשפט המחוזי לקבל את טענת הסנגור להקלה בעונש הייתה מוצדקת, נוכח ההפרעה הנפשית של המערער, שאוששה על ידי חוות דעת מומחים, היעדר כל מניע לירי ונסיבות האירוע. טענת המדינה כי המערער לא נשא בנטל ההוכחה באשר למצבו הנפשי נדחתה, שכן התביעה הייתה מודעת לדבריו של המערער וחוות דעת מומחים המייחסים את הפרעתו לאירועים טראומטיים בעבר, והסכימה כי בית המשפט יוכל להכריע במחלוקת על סמך הראיות הקיימות. יתר על כן, השופטים נחלקו בשאלה מהו העונש ההולם, והעונש של עשרים שנות מאסר נחשב להחלטה מאוזנת. לפיכך, ערעור המדינה, שביקשה לגזור עליו מאסר עולם, נדחה, וכך גם ערעורו של המערער על חומרת עונשו.