ע"א 7592/22

תקציר

בפסק דין זה, הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים הייתה מרכזית בפרשנות אירועים של ניצול כוח מכני. המקרה נסב סביב רכב רב תכליתי, ובפרט משאית מנוף, והאם השימוש בו במהלך תאונה תואם את ייעודו המקורי. הערכאה הנמוכה יותר פסקה בשלילה, אך החלטה זו בוטלה. השופט עמית הדגיש כי שיקולים רבים קבעו את ייעודו של הרכב, לרבות הגדרות חקיקתיות והנחיות יצרן. הוא מתח ביקורת על ההסתמכות על פרשנויות צרות ממקרים קודמים, ובמיוחד מפרשת כהן, וטען להבנה רחבה יותר העולה בקנה אחד עם שימוש ריאלי ומעשי ברכב. משאית המנוף המדוברת תוכננה הן למטרות הובלה והן למטרות שאינן תחבורה, כולל הרמה והעברת מטענים. למרות שהפעלת המנוף הייתה כרוכה במשיכה רוחבית מסוימת, שבית המשפט המחוזי ראה בה חריגה מייעודו העיקרי, מצא עמית כי הכוח המכני בו נעשה שימוש היה חלק ממטרות התכנון המקוריות של המשאית. רשלנות או שימוש קל לרעה לא שללו מטרה זו. יתר על כן, השופטת רונן והשופטת ברק-ארז הסכימו והדגישו כי קריטריונים משפטיים צריכים להימנע מהבחנות טכניות מדי. בפסק הדין הובהר כי השימוש הנצלני בכוח מכני, שמילא תפקיד סיבתי באירוע, קשור ישירות לנזקים שנגרמו לו, ובכך נופל בגדר "תאונת הדרכים" של חוק הפיצויים. משכך, התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים, תוך פסיקת הוצאות למערערים ולמשיב שותף.