ע"א 1143/94

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על קביעת דרגת נכות של חייל משוחרר שנפצע מספר פעמים. שאלת המפתח היא האם השיתוק החלקי של החייל המשוחרר בצד שמאל הוא ממקור אורגני או נפשי. ועדות רפואיות ייחסו אותה היסטורית לתופעה נפשית, אך הוותיקים והמומחים מטעמם חולקים על אבחנה זו. על בית המשפט להחליט אם על הוועדות לשקול מחדש את עמדתן באמצעות מבחן אחר המתאים יותר למצבו של החייל המשוחרר, תוך התאמת קביעת הנכות בהתאם. השופט מקבל את טענת החייל המשוחרר כי לא ניתן להעריך במדויק את ההפרעה הנפשית באמצעות המבחנים הקיימים. הם קובעים כי על הוועדות להעריך את הנכות לפי תקנה 11(ב) לתקנות הנכות, המאפשרת לבחור מבחן מתאים לפגם הספציפי. עוד מציינת השופטת כי אם החייל המשוחרר יכול להוכיח מום נפרד הנובע מהנכות המוכרת, עליו להיות זכאי להכרה ולפיצוי נוספים. התיק מוחזר לוועדה רפואית עליונה להערכה מחודשת של דרגת הנכות של החייל המשוחרר בהתאם להנחיות אלה. החייל המשוחרר זכאי להחזר הוצאות הקשורות לערעור, לרבות חוות דעת מומחה וסיוע משפטי. הוועדה מונחית לאמץ גישה אוהדת וליברלית כלפי טענות החייל המשוחרר ולשקול אפשרות לפגמים נוספים. ככלל, פסק הדין מדגיש את הצורך בגישה גמישה ואמפתית לקביעת מוגבלות, תוך הכרה במגבלות האפשריות של התקנות הנוכחיות בשמירה על ההתקדמות הרפואית ובמורכבות של הפרעות נפשיות.