ת"א 31917-02-22

תקציר

פסק הדין דן בסמכות המקומית של בית המשפט בהתבסס על התיקונים שנעשו בתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 7 החדשה מצמצמת את העילות שעל בסיסן ניתן לקבוע סמכות שיפוט מקומית, ונותנת קדימות למקום מגוריו או עסקיו של הנאשם או למקום המעשה או המחדל. התובעים טענו כי תביעתם נופלת תחת החלופה השנייה של תקנה 7(א) וכי תחום השיפוט המקומי צריך להיות בבאר שבע משום שהנכס שבמרכז התביעה נמצא שם. עם זאת, השופט מפרש את התביעה כמתייחסת לסירובו של הנתבע לקיים פסק בורר ולא רק למיקום הנכס. לפיכך, "המעשה או המחדל" המוזכרים בתקנה מתייחסים להתנהלות הנתבע ביחס לפסק הבוררות ולא למיקום הנכס. עוד טענו התובעים כי יש לראות בתביעתם "תביעה במקרקעין", שכן היא מבקשת לאכוף את העברת זכויות הקניין. השופטת מסכימה, ומצטטת פסיקה התומכת בדעה כי מהות התביעה נקבעת על פי תוכנה והסעד המבוקש. מאחר שהסעד המבוקש יביא לשינוי בזכויות קנייניות, הוא נחשב לתביעה במקרקעין, ומכאן שסמכות השיפוט המקומית נתונה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כמו כן, השופט ממעיט בחשיבותה של הסמכות המקומית ככלי לנוחות בישראל המודרנית, בהינתן מערכת התחבורה הנגישה. עם זאת, אין בכך כדי לייתר את הצורך לפעול לפי כללי השיפוט. בסופו של דבר, השופט קובע כי לבית המשפט המחוזי בבאר שבע יש סמכות מקומית לדון בתביעה. באשר להוצאות התביעה, התנהלות התובעים ושינוי עמדותיהם בסוגיית סמכות השיפוט המקומית מעוררים קשיים, ומשכך, הם אינם פוסקים את הוצאותיהם. ההחלטה מועברת לשני הצדדים, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 10.6.2022.