ה"פ 888/02

תקציר

המבקשים, שיוצגו על ידי עו"ד בשארי אליהו, ביקשו לבסס את זכויותיהם בחלקת קרקע הממוקמת בראש העין. שטחה של הקרקע הנדונה, המכונה מגרש 14, היה כ-290 מ"ר והיא חלק מחלקה גדולה יותר בבעלות הורי המבקשים משנת 1950. לאחר מותם בשנת 1992 פינה מר אליהו, הבן הבכור ונציג היורשים, את יתרת הקרקע, עליה הוקמה שכונת וילות חדשה. מגרש 14, לעומת זאת, נותר בידי המבקשים. בשנת 1993 הוצא צו הריסה לבית כנסת ששכן על המגרש, וניתן פסק דין לפינוי הקרקע. בגרסת המבקשים נטען כי המשיב, מינהל מקרקעי ישראל, באמצעות ח"כ איתן כבל, פנה אליהם בבקשה להעביר את הזכויות במקרקעין בתנאים מסוימים. לטענת המבקשים, הם היו אמורים לקבל את מגרש 14 ללא מכרז או תשלום ופיצוי נוסף בדמות קרקע חלופית. גרסה זו נתמכה בתצהירו של ח"כ כבל ובכמה מסמכים פנימיים של המשיב. מנגד, הציג המשיב נרטיב שונה, וטען כי לא הושגו הסכמות כאלה וכי ההבטחות הנטענות על ידי המבקשים אינן מחייבות משום שניתנו על ידי גורמים בלתי מורשים. בנוסף, טען המשיב כי למבקשים אין זכויות במקרקעין וכי ההבטחות, אם בכלל, מפרות את דיני המכרזים. השופטת, לאחר ששקלה את שתי הגרסאות, צידדה במבקשים, וקבעה כי קיבלו מהמשיב הבטחות שונות בנוגע להעברת המקרקעין. עוד קבע השופט כי הבטחות אלה ניתנו מתוך כוונה ליצור הסכם מחייב מבחינה משפטית ומהוות הסכם שלטוני תקף. יתר על כן, בית המשפט נתן לגיטימציה להבטחות שניתנו על ידי אנשים בלתי מורשים, שכן העוול שנעשה למבקשים היה גדול מדי. לפיכך, הכריז בית המשפט על מר אליהו כבעלים של מגרש 14 והורה למשיב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למבקשים.