רע"א 68942-02-26

תקציר

## ניתוח משפטי: בקשת רשות ערעור 68942-02-26 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מלכה **מבוא** החלטה זו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט אלי ברנד) דנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה בקשה של המבקשת (חברת ביטוח) להגיש חוות דעת שמאי נגדית ללא בדיקה פיזית של רכב התובע. המקרה מעלה סוגיות בדיני ראיות, סדרי דין, וכן את פרשנות תקנות שמאי הרכב. **הרקע העובדתי** התובע (המשיב) הגיש תביעה נגד חברת הביטוח (המבקשת) בגין נזקי רכב שנגרמו בתאונת דרכים, מעבר לסכום שכבר שולם לו. המבקשת טענה כי נמנעה ממנה האפשרות לבדוק פיזית את הרכב באמצעות שמאי מטעמה, כיוון שהרכב, שנקבע לגביו אובדן גמור, נמכר. בעקבות זאת, עתרה המבקשת לבית משפט השלום להיתר להגשת חוות דעת שמאי נגדית ללא בדיקה פיזית, תוך שהיא מסתמכת על סעיף 10(ב) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), תש"ם-1980, אשר מחייב שמאי לתת חוות דעת על סמך בדיקה פיזית. בית משפט השלום דחה את הבקשה, תחילה בהחלטה כללית ולאחר מכן בהחלטה ספציפית, בכך שהותיר את שיקול הדעת בידי הצדדים להגשת חוות דעת וקבע שמשקלן ייבחן בהמשך. **ההחלטה והנימוקים המשפטיים** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, הן מהיבטים דיוניים והן לגופו של עניין. **1. היבטים דיוניים:** * **החלטה דיונית:** בית המשפט הדגיש כי החלטות הנוגעות לאופן בירור התובענה, סדרי דין ודיני ראיות מצויות בשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור תיעשה רק במקרים חריגים של עיוות דין בלתי הפיך או ניהול הליך מיותר או שגוי, ואין די באפשרות שערכאת הערעור הייתה מגיעה להחלטה שונה. * **מהות הבקשה:** בית המשפט קבע כי הבקשה לבית משפט השלום הייתה למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת, וכי לא התקיימו התנאים המחייבים לעיון חוזר. * **סופיות הדיון והתיישנות:** בית המשפט הצביע על כך שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה המהותית הראשונה של בית משפט השלום חלף, והגשת בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד לערעור. המבקשת ניסתה לעקוף מחדל זה באמצעות הגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות את בקשת העיון החוזר. **2. גופו של עניין:** * **שיקול דעת בית משפט השלום:** בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום לא אסר על המבקשת להגיש חוות דעת מסוג זה, ואף הותיר לה שיקול דעת בכך. בשתי החלטותיו, קבע בית משפט השלום כי המבקשת רשאית להגיש חוות דעת לפי שיקול דעתה, ומשקלה ייבחן בשלב מאוחר יותר. לדידו של בית המשפט המחוזי, קביעה זו מספקת לצורך רצונה של המבקשת להגיש חוות דעת. * **הפניה לפסיקה:** בית המשפט ציין כי המבקשת עצמה הפנתה לפסיקה המאפשרת הגשת חוות דעת ללא בדיקה פיזית בנסיבות דומות. משכך, לא ברור מדוע נדרשה החלטה מפורשת של בית המשפט קמא, שכן ניתן היה להגיש את חוות הדעת בהתאם לפסיקה הקיימת. * **טענות בדבר חוסר תום לב ונזק ראייתי:** טענות אלו, לפי בית המשפט, אינן רלוונטיות להכרעה הנוכחית, ובית משפט השלום ידון בהן בהמשך ההליך. * **העדר פגיעה בזכות הגישה:** בית המשפט הדגיש כי לא נגרמה פגיעה בזכות הגישה לערכאות או ביכולת ההתגוננות של המבקשת, גם אם ניסוח החלטותיו של בית משפט השלום יכול היה להיות ברור יותר. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **הגמשת כלל הבדיקה הפיזית של שמאי:** המקרה נוגע לפרשנות סעיף 10(ב) לצו שמאי הרכב. בעוד שהצו מחייב בדיקה פיזית, הפסיקה (אליה הפנתה המבקשת) נטתה להקל בעניין זה, במיוחד כאשר מדובר בחוות דעת נגדית או כאשר הבדיקה הפיזית אינה אפשרית בנסיבות אובייקטיביות. בית המשפט המחוזי, גם אם לא נדרש להכריע בעניין זה לגופו, אינו מתעלם מגישה זו. * **הבחנה בין "חוות דעת על רכב" ל"חוות דעת ביקורתית":** הפסיקה (אליה הפנתה המבקשת) מבחינה לעיתים בין חוות דעת ראשונית הנערכת על סמך בדיקה פיזית, לבין חוות דעת נגדית או ביקורתית, אשר עשויה להתבסס על חומר קיים (כמו חוות דעת צד שכנגד). במקרים כאלו, ייתכן שאין צורך בבדיקה פיזית. * **סמכות בית המשפט לדיון והערכה של ראיות:** החלטתו של בית משפט השלום, להשאיר את שיקול הדעת בידי הצדדים ולהעריך את משקל חוות הדעת בהמשך, משקפת את העיקרון לפיו הערכת ראיות, כולל חוות דעת מומחים, נתונה לשיקול דעת בית המשפט הדיוני. * **הגבלות על ערעור על החלטות דיוניות:** ההחלטה מדגישה את הקושי של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות דיוניות, אלא במקרים קיצוניים. הדבר מבטא את יעילות ההליך השיפוטי ואת הרצון למנוע עיכובים מיותרים. * **השלכות של הגשת בקשה לעיון חוזר:** ההחלטה מבהירה כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מאפשרת לעקוף את המועדים להגשת ערעור על החלטה קודמת, וכי יש להקפיד על סדר הדין. **סיכום** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מבסס את החלטתו הן על עניינים דיוניים (כגון איחור בערעור, אופי ההחלטה כדיונית) והן על גופו של עניין (השארת שיקול הדעת בידי בית משפט השלום). ההחלטה מדגישה את סמכותו הרחבה של בית משפט קמא בניהול ההליך ובבחינת ראיות, ואת המגבלות על התערבות ערכאת ערעור בהחלטות דיוניות. כמו כן, היא מתייחסת בעקיפין למורכבות הגשת חוות דעת שאינן מבוססות על בדיקה פיזית, ולקשר שלה לפסיקה קיימת.