פ"ה 18142-10-23

תקציר

פסק הדין מקבל את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה שהגישה התובעת, אורלי שחר, נגד הנתבעים, עמותת בית לכל ילד ומדינת ישראל, מטעמי התיישנות. התביעה, המבקשת להכיר בתובעת כעובדת מדינה בשנים 1994-1999 ולזכות אותה בפנסיה תקציבית, חסומה בזמן. האירועים הרלוונטיים התרחשו לפני זמן רב מדי, וגרמו נזק ראייתי לנתבעים, והתובעת לא הסבירה מדוע התמהמהה בהעלאת טענותיה. מהראיות עולה כי התובעת הייתה מודעת לזכויותיה הפנסיוניות ולסוג ההסדר הפנסיוני החל עליה, דבר הסותר את טענתה לטעות. גם טענת התובעת להארכת תקופת ההתיישנות בשל הטעיה או טעות נדחית, שכן היא לא העלתה את טענת הטעיה בכתב תביעתה ולא הוכיחה את הגילוי המאוחר של העובדות המהוות את עילת תביעתה. מאחר שהתובעת לא ביקשה סעד כנגד העמותה, גם התביעה נגדה נדחית מחוסר עילה. בהתחשב בכך שהתובעת היא עובדת מדינה בהווה, לא ייפסקו הוצאות כנגד חובתה, אך היא תישא בהוצאות האגודה בסך של 2,500 ₪. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.