ע"א 4998/11

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים ולערעור נגדי אחד במחלוקת על פרשנות הסכם בין כהן לקצירי. לטענת קצירי, כהן חייב לו את הסכום הכולל הנקוב בהסכם, ללא קשר לתשלומים שבוצעו בפועל; עם זאת, כהן טען כי ההסכם מחייב אותם לשלם רק את הסכומים ששולמו בפועל על ידי קצירי. בית המשפט מצא כי לשונו הברורה של ההסכם תומכת בעמדתו של כהן. בית המשפט הסכים גם עם חישוביו של כהן לגבי הסכומים שהם חייבים לנושים השונים, ועם חישובי הריביות. למרות שניתן היה למכור את דירתו של כהן כדי לפרוע את החוב, שני הסכמי מכר נמצאו פיקטיביים ולכן בוטלו. זאת, גם על כך שעורך הדין מטעמו של כהן הפר את חובות הנאמנות שלו. עם זאת, בית המשפט לא ביטל את הבטוחות שנתן כהן לקצירי – לרבות שטר חוב ושטר משכון – שכן אלה היו חלק מהסכם תקף ומחייב. בית המשפט גם הורה כי קצירי, עורך דינו ורוכש הדירה יישאו בהוצאות הערעור, לצד שכר טרחת עורך דינו של כהן. השופט דנציגר והשופט פוגלמן הסכימו עם פסק הדין והוסיפו כמה הערות. דנציגר הדגיש כי לקציר הייתה השפעה רבה יותר על עיצוב ההסכם וכי נסיבות חתימת ההסכם גרמו לאי נוחות. פוגלמן הסכים עם פסק הדין ועם דבריו של השופט דנציגר.