ת"א 49932-12-12

תקציר

התובעים, אביו ודודתו של המנוח, הגישו תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת בדרישה לפיצויים לפי חוק הפיצויים, תשל"ח-1978 ("חוק הפיצויים") בגין מותו של המנוח בשריפת רכב. לטענת התובעים, רכבו של המנוח פגע במיכל אשפה ועצר, ואז יצא המנוח מהרכב, מילא את מיכל הדלק ושב לרכב. זמן קצר לאחר מכן פרצה שריפה ברכב והמנוח נשרף למוות. הנתבע טען כי האירוע אינו "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים, אלא תוצאה של מעשה מכוון של המנוח להצית את רכבו. לחילופין, טען הנתבע כי גם אם מדובר ב"תאונת דרכים", יש לדחות את תביעות התלויים של המנוח מחוסר הוכחת תלות, ולצמצם את תביעת העיזבון. בית המשפט קבע כי התובעים הוכיחו את טענתם כי המנוח עצר את רכבו לצורך תדלוק ולכן מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. בית המשפט דחה את טענת הנאשם כי המנוח הצית את רכבו במתכוון, שכן הנתבע לא עמד בנטל הראייתי המוגבר לטענה זו. למרות שבית המשפט קבע כי אביו ודודתו של המנוח אינם תלויים, הוא פסק לעיזבון פיצוי משמעותי בגין הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה, נזקים לא ממוניים, הוצאות קבורה ועלות מצבה. באופן ספציפי, בית המשפט פסק 850,781 ₪ בגין הפסד השתכרות במהלך "השנים האבודות", אשר חישב בית המשפט על בסיס אחוז מהכנסתו המשוערת של המנוח. כמו כן פסק בית המשפט 95,134 ש"ח בגין הפסדי פנסיה, 43,820 ש"ח בגין נזקים לא ממוניים ו-10,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה והמצבה, ובסך הכל פסק 999,735 ש"ח.