בג"צ 2074/95

תקציר

העותרים, הכוללים את איגוד טכנאי השיניים בישראל, טכנאי שיניים מורשים, תאגידים לטיפולי שיניים ועוד, ביקשו כי מנכ"ל משרד הבריאות יעניק להם רישיונות לניהול מרפאות שיניים באמצעות תאגידים. המנכ"ל סירב אלא בהתקיים תנאים מסוימים, שלטענת העותרים אינם חוקיים ולכן אינם צריכים להוות תנאי מוקדם לקבלת רישיון. בג"ץ קיבל חלקית את העתירה, והורה למנכ"ל לשקול מחדש את אחד התנאים. התנאים שהציב המנכ"ל נועדו למנוע ניגודי עניינים שעלולים לפגוע בבריאות הציבור. בית המשפט מכיר אמנם בחשיבותן של מטרות אלה, אך בוחן האם האמצעים הננקטים הם מידתיים. בית המשפט מקבל את התנאי המחייב טכנאי שיניים לענוד תגי זיהוי ואת התנאי המחייב הפרדה בין מרפאת השיניים לבין עסקי המעבדות. תנאים אלה סבירים ונופלים בגדר המידתיות, תוך הבטחת צמצום ניגודי העניינים. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התנאי שהרופא האחראי במרפאה יהיה מומחה אינו מידתי. אין קשר מהותי בין דרישה זו לבין המטרה של הבטחת טיפול שיניים נאות. יתר על כן, בהתחשב במספר המצומצם של רופאי שיניים מומחים, מצב זה מעכב קשות את הקמת מרפאות החברה על ידי טכנאי שיניים. לפיכך, בית המשפט מורה למנכ"ל לשקול מצב זה מחדש ולבחון חלופות המקדמות עצמאות ומעשיות בטיפול תוך הימנעות מפגיעה בלתי מידתית. על המנכ"ל מוטלת המשימה להכריע בעניין זה בהקדם, והעותרים שומרים לעצמם את זכות הערעור אם אינם מסכימים עם החלטתו. בינתיים מתקיימים יתר התנאים שהציב מנכ"ל המשרד לרישוי מרפאות תאגידיות, והעתירה נדחית לגביהם. לבסוף, מאחר שהמנכ"ל קיבל את עמדתם העקרונית של העותרים, חויבו המשיבים לשלם לעותרים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.